טור זה עוסק בבחירת מקצוע ומציע את הגישה שעל פיה בחירות מקצועיות תעשינה על-פי נטיות, כישורים ותחומי עניין, ולא על-פי סטריאוטיפים מקובלים. לביסוס הרעיון אדון תחילה במספר דוגמאות הלקוחות מהעיתונות המקוונות. 

איך סטודנטים בוחרים מקצוע? לפי הסטריאוטיפ (Ynet ,15.8.07)
"חוקרים באוניברסיטה העברית מצאו כי גברים ונשים נוטים לבחור מקצוע לפי הסטריאוטיפים המגדריים. ואולם פעמים רבות, כאשר הם נשאלים לגבי שימוש בכישוריהם הספציפיים - המקצועות המומלצים בעבורם מגוונים יותר. כך, יכולות נשים להבין שמקומן במקצועות ההנדסה, ואילו גברים יכולים להפנים שמקומם דווקא בגן הילדים או על כורסת הפסיכולוג".

בהקשר לממצאים אלה אאיר שלוש נקודות.
תחילה, נשים לב לעובדה המתייחסת לדרך שבה בוחרים מקצוע: ללא התייחסות לנטיות האישיות, אלא על-פי המקובל, שלא תמיד תואם את האופי והכישורים. בהקשר זה, כבר דנתי בטור זה ברעיון על-פיו שונות תוך מגדרית גדולה משונות בין מגדרית; כלומר, בכל מגדר קיים טווח רחב של נטיות וכישורים; לפיכך, לכל מגדר שייכים אנשים שנטייתם הטבעית היא זו המתאימה על-פי הסטריאוטיפ בלבד למגדר השני.

שנית, בחירות כמו אלה המתוארות בכתבה מעידות על חשיבותו של חינוך שיעודד גברים ונשים לבחור בעיסוק המתאים לכישוריהם ולתחומי העניין שלהם, מבלי שסטריאוטיפים ותפיסות חברתיות ישפיעו ויעצבו את בחירותיהם. סביר להניח, שלאחר תקופת מה שבה אנשים יבחרו בעיסוק המתאים לנטייתם הטבעית ולא יושפעו מסטריאוטיפים ומנורמות מקובלות, תקטן תשומת הלב לקשר שבין מגדר ועיסוק. 
שלישית, חשוב לשים לב, שהממצאים המתוארים בכתבה מתייחסים לשני המגדרים. כלומר, יש לעודד הן לגברים והן לנשים לבחור בחירות תעסוקתיות על-פי העניין והכישורים. ברור כי חופש בחירה כזה ייטב עם שני המגדרים.  

יותר אבות בוחרים להישאר עם הילדים (Ynet ,26.2.07)
"פתאום באמצע החיים - לפעמים בתחילתה של קריירה, לפעמים ממש בשיאה - הם עוזבים את הכל ומתמסרים לגידול הילדים, למטבח ולכביסה. קבלו את האבות החדשים. בשנה האחרונה ויתרו לא פחות מ־36 אלף גברים עובדים בישראל על קריירה ועל קידום לתפקיד בכיר יותר לטובת טיפול בילדיהם. מספר האמהות שוויתרו השנה על קריירה היה גדול פי שלושה: 103 אלף. כך עולה מבדיקה ראשונה מסוגה שערך משרד התמ"ת."
דוגמא זו מציגה בחירות מקצועיות שאינן תואמות את הסטריאוטיפ המגדרי. לפיכך, דוגמא זו, בניגוד לקודמת, מדגימה באופן ישיר את הרעיון שעל פיו יש לבחור בעיסוק על-פי נטיות לב, כישורים ועניין, ולא על-פי סטריאוטיפים מגדריים.
בהמשך לקו מחשבה זה, חשבו על משפחה שבה האם מעדיפה להקדיש זמן ואנרגיה רבים יותר לפיתוח קריירה והאב מעדיף להקדיש זמן ואנרגיה רבים יותר לגידול ילדי המשפחה. וכך, במידה ומשפחה זו תנהג רק על-פי סטריאוטיפים חברתיים מקובלים, שני ההורים לא יוכלו לבחור בדרך המתאימה לנטיותיהם ולאופן שבו היו מעוניינים להגשים את עצמם; מנגד, במידה והמשפחה תחליט לפעול על פי בחירות המתאימות לשני ההורים, יתכן ויהיה עליה לחיות במציאות שונה מזו של משפחות אחרות ואולי אף להתמודד עם תגובות השתהות, אך סביר להניח שככל שיגדל מספר המשפחות הבוחרות על-פי העניין ולא על-פי הסטריאוטיפ, בחירות כאלה תהפוכנה לנורמה. 

חיילות אמריקאיות בעיראק (אחת משלנו – חדשות נשים בצה"ל, גיליון 5 - מרץ 2006)
דוגמא זו עוסקת בצבא ארצות-הברית, שבו, עקב אופי הלחימה בעירק, הן גברים והן נשים נמצאים בזירות ק

רב. אכן, מצב זה מתיישב עם המסר שעל-פיו על נשים וגברים לבחור בעיסוק על-פי נטיותיהם ולא על-פי המקובל מבחינה מגדרית. יחד עם זאת, מסתבר, שגם במצב כזה, שבו לכאורה ניתן חופש בחירה, קיימת נטייה לייחס לנשים תכונות סטריאוטיפיות – במקרה זה, כפי שנראה מיד, חוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ בשדה הקרב – כאשר למעשה הן גברים והן נשים המשתתפים בלחימה הם בעלי תכונה זו. להלן פירוט המקרה.
"אחת משלנו" - חדשות נשים בצה"ל – דווח על השתתפותן של חיילות בצבא ארצות הברית במהלך פשיטות לבתים בעיראק, זאת למרות ש"בארצות הברית, נשים עדיין מנועות מתוקף חוק להיכנס לאזורים בהם קיים סיכוי גבוה למגע פיזי ישיר עם כוחות עוינים". מצב זה מתאפשר עקב אופי הלחימה בעירק והעובדה שהצבא מצרף את החיילות ליחידות תמיכה המלוות את הכוחות הלוחמים, כך שלמעשה בפועל הן נוכחות בקרבות.
אחת מטענות המתנגדים להצטרפותן של נשים לשדה הקרב היא כי נשים, בניגוד לגברים, אינן מסוגלות להתמודד עם הלחץ בשדה הקרב. אבל, על-פי מחקר שנערך במכון וולטר ריד בארה"ב המציאות שונה. חמישים חיילות ושלוש מאות חיילים אמריקאיים אשר שימשו בתפקידי עזר בעיראק (כגון: רופאים, מכונאים ונהגים), עברו מבדקים אשר בחנו האם הם סובלים מהפרעות נפשיות שלושה חודשים לאחר תום תפקידם בעיראק. המחקר הראה, כי אין עדויות לשוני בין המינים בהתמודדות עם הטראומה. עם זאת נטען, כי יתכן שבעתיד יתפתח שוני בהתמודדות. אך, כאמור, בשלב זה, נשים לא נזקקו לתמיכה נפשית גדולה מזו שלה נזקקו גברים.
מקרה זה מדגים כיצד סטריאוטיפים עשויים להוביל לייחוס תכונות והתנהגויות מסוימות רק למגדר אחד. הבה נבדוק השלכות אפשריות של תופעה זו במקרה זה. חשבו על מצב שבו ההנחות הסטריאוטיפיות, המייחסות לנשים בלבד חוסר יכולת התמודדות עם מצבי לחץ בשדה הקרב, היו מביאות לבניית מערך תמיכה להתמודדות עם מצבי לחץ המיועד לטיפול בנשים בלבד, כאשר העזרה הייתה נמנעת מגברים הזקוקים אף הם לתמיכה מסוג זה. ממצאי המחקר המתוארים בכתבה משקפים בברור את העובדה כי במקרה הנידון, גברים הזקוקים לתמיכה לא היו זוכים לה בשעה שנשים שאינן זקוקות לתמיכה היו נתפסות ככאלה הזקוקות לה. המסקנה ברורה: יש להציע תמיכה למי שזקוק לה, מבלי לקשור את נגישותה למגדר מסוים.

סיכום
את הרעיונות המוצגים בטור זה הנחה קו המחשבה הבא: שונות תוך מגדרית גדולה משונות בין מגדרית. לפיכך, בכל מגדר קיים טווח רחב של כישורים, נטיות ושאיפות. לכן, בחירה בעיסוק על-פי נטיות אישיות, כישורים ועניין עדיפה על בחירה המתבצעת על-פי סטריאוטיפים והנחות חברתיות מקובלות. הצגת הטיעון באופן ניטרלי מבחינה מגדרית מדגישה את העובדה כי בחירות המבוססות עניין וכישורים מיטיבות עם שני המגדרים. יחד עם זאת, גם אם בשלב ראשון בחירות מסוימות תעוררנה שאלות ותמהות, סביר להניח שככל שיגדל מספרן של בחירות כאלה, הן תהפוכנה לנורמה.  
אחת השאלות העולות מהאמור לעיל היא כיצד מביאים נשים וגברים להתעלם מסטריאוטיפים ולבחור בעיסוק המתאים לאופיים, לכישוריהם ולתחומי העניין שלהם. בעבר התייחסתי לתפקידו של חינוך מתאים שעשוי להוביל לשינוי התנהגויות, בחירות וסטריאוטיפים. ניתן לקרוא על כך ברשימות הבאות: יצירת תרבות המעודדת שונות: חינוך – חלק א', חלק ב', חלק ג'.

הכותבת היא חברת סגל במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. ניתן ליצור עימה קשר בדוא"ל.