שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, הודיעה היום על זכייתם של הגברת נילי מירסקי, בפרס ישראל בתחום התרגום לעברית.

הנימוקים למתן הפרס
נילי מירסקי הביאה את התרגום אל מדרגה אמנותית גבוהה במיוחד. מפעל התרגום הענף שלה סולל דרך לקורא הישראלי אל גדולי הספרות האירופית. כמתרגמת היא הוסיפה נדבך חשוב לאופייה הפתוח והעשיר של התרבות העברית החדשה. נילי מירסקי העניקה מחדש לקהל הקוראים את טולסטוי ואת פלטונוב, כמו גם את תומאס מאן ואן תומאס ברנהארד.
תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושאים בשפה העברית.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את הגב' נילי מירסקי ראויה לפרס ישראל בתחום התרגום לשנת התשס"ח-2008.

אודות מירסקי
מירסקי נולדה ברחובות ב-3.12.1943 להוריה, משה ויוהנה (לבית אילגובסקי) בּוֹלֶסלָבְסקי, וגדלה בתל-אביב. בשנת 1957 סיימה את לימודיה בבית-הספר העממי "טשרניחובסקי" בתל-אביב, וב-1961 סיימה את לימודיה בגימנסיה "תיכון חדש".
את לימודיה האקדמיים התחילה בשנת 1962 באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים לפילוסופיה ולספרות אנגלית, ובשנה זו גם נישאה לסמיון מירסקי.  ב-1963 המשיכה בלימודיה באוניברסיטה העברית, בחוגים לספרות אנגלית ולספרות עברית. בשנת 1964 הפסיקה את לימודיה בירושלים ונסעה עם בעלה למינכן, גרמניה, שם למדה באוניברסיטה, בחוגים לתולדות האמנות והיסטוריה של מזרח אירופה.
בלי לסיים את התואר חזרה ב-1967 ארצה והתחילה ללמוד באוניברסיטת תל-אביב, בחוגים לספרות אנגלית ולתורת הספרות הכללית, וקיבלה את התואר ב.א. (בהצטיינות) ב-1971. בשנת 1971 חזרה למינכן ולאוניברסיטת מינכן, והפעם למדה בחוג ללימודים סלאוויים, עם התמקדות בספרות רוסית (חוג ראשי), ובחוגים לספרות גרמנית ואנגלית (חוגים משניים), וכעבור ארבע שנים קיבלה תואר "מגיסטר" (מ.א.), וחזרה ארצה.

בשנים 1976-1979 לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1979 החליטה לעזוב את החיים האקדמיים ולהתמסר לתרגום, מרוסית ומגרמנית, וקיבלה משרה של מתרגמת ועורכת בהוצאת עם-עובד.
עם ייסודה של "הספרייה" (שהתגלגלה אחר-כך ל"ספרייה החד

שה") בהוצאת סימן-קריאה/הקיבוץ המאוחד, עברה לעבוד כ"מתרגמת הבית" במסגרת החדשה הזאת. כן העבירה סדנאות לתרגום באוניברסיטת תל-אביב, במסגרת החוג לתורת הספרות הכללית. 
בשנת 1994 חזרה לעבוד בהוצאת עם עובד, שם קיבלה עליה, יחד עם אילנה המרמן, את עריכת סדרת-הדגל של ההוצאה, "ספרייה לעם".

כיום משמשת עורכת הסדרה לצידם של תרזה בירון-פריד ומשה רון.  במשך שנים פירסמה רשימות ומאמרים בענייני ספרות, בין השאר בכתב-העת האקדמי "הספרות", בחוברות הריבעון "סימן קריאה" (שנמנתה עם חברי המערכת שלו) ובמוספים הספרותיים של "הארץ", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"; כן כתבה את הערכים בספרות רוסית, החל באות סמ"ך, ב"אנציקלופדיה העברית". בשנת 1989 זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום, ובשנת 1997 – בפרס משרד החינוך למתרגמים, שבו זכתה בשנית השנה (2007).

רשימת הספרים שתרגמה:
רוסית     
"סיפורים אוקראיניים"- ניקולאי גוגול
"סיפורים פטרבורגיים"- ניקולאי גוגול
"פריחה שנתאחרה" (ועוד סיפורים)- אנטון צ'כוב
"סיפורים מן הפרובינציה"- אנטון צ'כוב
"גן הדובדבנים" (מחזה)- אנטון צ'כוב
"קן אצילים"- איוואן טורגנייב
"אבות ובנים"- איוואן טורגנייב
"ניטוצ'קה/לילות לבנים"- פיודור דוסטוייבסקי
"אידיוט"- פיודור דוסטוייבסקי
"המהמר"- פיודור דוסטוייבסקי
"הגווארדיה הלבנה"- מיכאיל בולגאקוב
"חיל-הפרשים/סיפורי אודסה" - איסאק באבל
"תריסר רוסי"- ולדימיר נאבוקוב
"שאון הזמן"-אוסיפ מנדלשטאם
"מוסקבה–פטושקי"- ונדיקט ירופייב
"ילדות"- מקסים גורקי
"אנה קארנינה"- לב טולסטוי
"בעולם נהדר ואכזר"- אנדריי פלטונוב
גרמנית
"אֶפי בְּריסְט"- תיאודור פוֹנְטאנֶה
"בית בודנברוק"- תומס מאן
"מוות בוונציה" (ועוד סיפורים)- תומס מאן
"סיפורי הופמן"- א.ת.א. הופמן 
"העולם האחרון"- כריסטוף רנסמאייר
"אחיינו של ויטגנשטיין"- תומס ברנהארד
"אחשוורוש היהודי הנודד"- שטפאן היים
"הנני, אבי"- פרידריך טורברג
"על תיאטרון המריונטות" (מסה)- היינריך פון קלייסט
מסה על אמנות התרגום- ואלטר בנימין