בשנתיים האחרונות התמקדתי במסגרת הטור "מגדר וטכנולוגיה" במסר כי העדר נשים במקצועות מדעיים וטכנולוגים אינו עניינן של נשים בלבד וכי על החברה כולה לשאוף לקידומם של נשים כאמצעי לקדום מטרות חברתיות שונות. יתר על כן, הראיתי כי הדיון אינו מוגבל לשילובן של נשים בכל תחומי החברה וכי הרעיון אותו יש לקדם למעשה הוא עידודה של שונות (diversity) בכלל. 

טור זה ידגים כיצד מחד, מסר זה חודר ומיושם לעיתים הלכה למעשה בהקשרים שונים, הן בארץ והן בעולם, ומנגד, כיצד למרות המודעות המופגנת לחשיבותה של שונות לקידומה ושגשוגה של החברה, תהליכים המעודדים שונות אינם מתבצעים תמיד באופן טבעי ובמקרים רבים יש צורך בתוכניות התערבות לקידום אוכלוסיות תת-מיוצגות בתחומים מסוימים.

הדוגמאות שתוצגנה להלן עוסקות בתהליכי שלום, פוליטיקה ועולם ההי-טק. הן מוצגות בקצרה במטרה להבליט את המסר הנ"ל בצירוף קישורים למציאת מידע נוסף בעניינן.

תהליכי שלום
2 הדוגמאות הראשונות מסבירות מדוע שילובן של נשים בתהליכי משא ומתן לשלום עשוי לקדם תהליכים אלה, ובכך, לקדם את כלל החברה. הדוגמא השלישית מדגישה את השפעתה העקיפה של שונות על תהליכי שלום בעת יישומה בהקשרים כלכליים. 

דוגמא 1: סגנית מזכ"ל האו"ם: הנשים יביאו את השלום (Ynet, 19.11.2007): הד"ר אשה-רוז מיג'ירו, מספר שתיים באו"ם, סגנית מזכ"ל האו"ם, והממונה מטעם הארגון על תחומי הפיתוח בר-קיימא ומעמד האישה טוענת כי: "שילוב נשים בקרב ההנהגה אינו שאלה של רצון; מדובר בחובה. בהיותי אישה, ברור שאני רוצה שיהיו יותר נשים מנהיגות, אך זה לא עניין אישי. זו חובה של כולם, מאחר שהפרספקטיבה של נשים נחוצה כדי לייצג את יותר ממחצית אוכלוסיית העולם. חוץ מזה, נשים מביאות עימן סגנון מנהיגות שונה, שהוכח כמועיל מאוד". כמו-כן סבורה סגנית מזכ"ל האו"ם כי היות ומצבן של נשים באזורי עימות תמיד קשה יותר – היות ונשים באזורי עימות נפגעות לא רק כבני אדם, אלא גם כאמהות או כמטפלות, "הן מבינות את חשיבות השלום מהר יותר".

דוגמא 2: דרישה לצירוף נשים לצוותי המו"מ בין ישראל לפלשתינאים (הארץ, 13.5.2007): תומא-סולימאן, נציגה ישראלית בכירה ב"נציבות הנשים הבינלאומית", גוף הכולל נשים מנהיגות מכל רחבי העולם, בטוחה ששילוב נשים במגעים בין הצדדים יקדם מהר יותר את המשא ומתן. לדבריה, "הנשים יביאו איתן את המסרים המיוחדים שלהן ואת הניסיון העתיר שלהן במאבקים". 

דוגמא 3: "הבנקאי לעניים" הוא חתן פרס נובל לשלום  (13.10.2006 ,Ynet): בשנת 2006 הוענק פרס נובל לשלום לפרופסור מוחמד יונוס על הקמתו של בנק גראמין המעניק הלוואות קטנות לעניי בנגלדש במטרה לאפשר להם להקים עסקים קטנים. בפעילותו זו מצליח הבנק לחלץ אנשים, ובעיקר נשים, ממעגל העוני. חשוב לשים לב כי מדובר בהלוואות של בין 50 דולר ל-100 דולר, המיועדות לאנשים שאינם מסוגלים לעמוד בתנאי הלוואות בנקאיות רגילות. בהקשר לדיון הנערך בטור זה אדגיש את העובדה כי פרופ' מוחמד יונוס פועל בתחום הכלכלי ובכל זאת קבל פרס נובל לשלום שהזוכים והזוכות בו עוסקים ביישוב סכסוכים ומשברים בינלאומיים. ועדת הפרס הסבירה עובדה זו בראייתה בפועלו הכלכלי והחברתי של יונוס מנוף לקידום השלום. בנימוקי הוועדה נכתב כי "לא ניתן להשיג שלום בר-קימא מבלי לחלץ קבוצות אוכלוסייה מתוך מעגל העוני. מיקרוקרדיט היא אחת השיטות לעשות זו. פיתוח מלמטה גם משמש לקידום הדמוקרטיה וזכויות האדם". שוב ניתן לראות כי פתיחת הזדמנויות לכל (קידום שונות) מקדמת מטרות שהן מעבר לשוויון עצמו, כמו במקרה זה – שלום. במישור האישי, פעילות הבנק מעודדת את מיצוי הפוטנציאל הטמון באותם אנשים הלווים מהבנק סכומים זעומים המאפשרים להם לפתח את עצמם ולשפר את איכות חייהם.

פוליטיקה
שתי הדוגמאות הבאות מתייחסות לשילובן של נשים בפוליטיקה הישראלית. הדוגמא הראשונה מתמקדת בראיית העולם של ח"כ גדעון סער, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, הדומה למסר שאני מנסה לקדם בטור זה בדבר חשיבותה של שונות לחברה כולה. הדוגמא השנייה מתייחסת להשפעתה האפשרית של שונות מגדרית בפוליטיקה על חיינו בישראל.
 
דוגמא 4: ח"כ גדעון סער, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה:"הרעיון שהמאבק לשוויון בין המינים צריך לעניין או להעסיק נשים בלבד הוא שגוי וגם קצת אנכרוניסטי " (אסימון, 19.11.2007): ח"כ גדעון סער, גבר ראשון המכהן כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, דוחף את הוועדה לחקיקה ורושם הישגים לא מעטים בתחום. לדבריו: "הרעיון שהמאבק לשוויון בין המינים צריך לעניין או להעסיק נשים בלבד הוא שגוי וגם קצת אנכרוניסטי. בעולם הנאור זה ממש לא ככה. זה כמו לחשוב שאת המאבק למען צמצום פערים חברתיים צריכים לנהל רק העניים ואנשים ממעמד סוציו אקונומי מבוסס לא צריכים להתעסק בכך". חשוב לשים לב לפעילותה הנמרצת של הוועדה בהובלתו של גדעון סער, המעוררת את השאלה מדוע פעילות דומה לא התרחשה לפני כן: "הוועדה הפכה להיות הרבה יותר מרכזית בחיי הכנסת. בשנה האחרונה הופיעו בוועדה ראש הממשלה, שר האוצר, הרמטכ"ל, נושאי תפקידים שבעבר לא הגיעו אליה. הוועדה אגב הייתה ממוקמת במרתף, בכלל לא בקומת הוועדות והמיקום הזה העיד על השוליות שלה. בעבר הוועדה קיימה יותר דיונים ועסקה פחות בחקיקה. היום הוועדה לקידום מעמד האישה היא בין המובילות בכנסת בחקיקה והעבירה להערכתי כעשרה חוקים בקדנציה הזאת."

דוגמא 5: עבודה של שוביניסטים (Ynet, 28.5.2007): לאור סקירת רשימת תומכיו של אהוד ברק, המבוססת ברובה על אנשי צבא, מציעה מרב מיכאלי אלטרנטיבה שבה ישתלבו בהנהגת מפלגת העבודה גם אנשים (גברים ונשים) בעלי רקע לא-צבאי, בתקווה שאלה יביאו עימם עתיד טוב יותר לישראל. לדבריה, "הבחירה במפלגת העבודה היא בין החיים השוביניסטיים שהביאו אותנו למצבנו הגרוע, לבין חיים אחרים, שפויים יותר." הנחת העבודה של מרב מיכאלי היא שתוצאותיו של השלטון הנוכחי, המבוסס על דפוסי חשיבה צבאי

ים, אינן מעודדות. בהזדמנות זו, ברצוני להזכיר את עמדתו של פרופ' יחזקאל דרור, אותם השמיע  בכנס הרצליה השישי שנערך בינואר 2006, עמדה שעל פיה שילובן של נשים במנהיגות המדינית והביטחונית של מדינת ישראל תיטיב עם המדינה כולה. הקשר בין דבריה של מרב מיכאלי לדבריו של פרופ' יחזקאל דרור ברור.

הי-טק
שתי הדוגמאות הבאות, המקשרות בין קידומה של שונות לשגשוגו של ענף ההי-טק,  מתייחסות לחשיבות קידומה של שונות (לאו דווקא מגדרית) בענף. הדוגמא הראשונה מתייחסת למתרחש בארה"ב, השנייה – למצב בישראל. הדוגמא השלישית מציגה פעילות לקידום שונות מגזרית בענף ההי-טק הישראלי .

דוגמא 6: יו"ר מיקרוסופט, ביל גייטס: "המחסור באנשי היי-טק אפרו-אמריקנים פוגע בארה"ב (DailyMaily, 22.11.2007): בוועידה שערך האיגוד הלאומי של המהנדסים האפרו-אמריקנים במשרדי מיקרוסופט, התייחס ביל גייטס לנתונים שפורסמו לא מכבר שעל-פיהם פחות מ-10% מבין בוגרי מדעי המחשב באוניברסיטאות ובמכללות בארה"ב הם אפרו-אמריקנים. לדבריו, עובדה זו תורמת למחסור באנשי הי-טק שצפוי בשנים הקרובות". הוא הבטיח כי: "ארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על אף קבוצה, ולכל מהנדס מוכשר תימצא עבודה".

דוגמא 7: ינקי מרגלית שואל האם יהיה הי-טק בישראל ב-2017? (21.3.2007 ,The Marker): ינקי מרגלית, מייסד חברת ההי-טק אלדין, חושש להי-טק הישראלי. לדבריו "אני בכלל לא משוכנע שתישאר פה תעשייה עצמאית, בועטת וחיה בעוד עשר שנים. הי-טק פורח במקום שבו יש מערכות פוליטיות תקינות, חינוך מתקדם, פתיחות תרבותית ותשתיות איכותיות כמו שדה תעופה משופר וכבישים. כמו שישראל נראית ומתנהגת כיום, ההי-טק לא יוסיף להתקיים בה לטווח הארוך. אין ספק כי למען עתידה של מדינת ישראל חשוב לפתח כאן את תעשיית ההי-טק. לדברי ינקי מרגלית, "אם אנחנו רוצים להיות דומים לסן פרנסיסקו, ולא לטהראן, אנחנו צריכים להיות פתוחים לתרבויות, לאנשים. אנחנו צריכים להיות מוכנים לייבא לכאן אנשים מבריקים ומוכשרים מכל העולם, לקלוט אנשים שיוכלו להרים את התעשייה שלנו. ... אם נביא טלנטים מרחבי העולם והחברות הטכנולוגיות ילמדו לקלוט אנשים מחו"ל, תיווצר כאן תרבות שהיא גם פתוחה וגם מעודדת. אנחנו מוכרחים להיגמל המיתוס של הראש היהודי שהוא הכי טוב ושאין בלתו, מהמחשבה שאין כמונו כיזמים וכטכנולוגים ושאנחנו עושים הכל יותר טוב ויותר וזול מאחרים." במקרה זה קידום שונות מתייחס לשילובם של אנשים מתרבויות שונות בהי-טק הישראלי, שיתרמו ויפרו את יכולותיה של ישראל בתחום. שילוב כזה, על פי דבריו של ינקי מרגלית יתמוך ב"מלחמה הזאת, ... [ש]היא לא רק על תעשיית התוכנה ועל ההי-טק. היא בעצם על אופייה של המדינה שבה אנו חיים".

דוגמא 8: עמותת סיכוי: אין ערבים בהיי-טק הישראלי; נשארים מחוץ למעגלי 'חבר מביא חבר' והמו"פ הביטחוני (גלובס, 27.6.2006): בשעה שהשכלה מקבלת דחיפה במגזר הערבי, וההישגים המרשימים של בוגרי ובוגרות התיכונים הערביים מאפשרים להם להתקדם במקצועות כמו רפואה וחינוך, מעוזות רבים בכלכלה הישראלית עדיין סגורים בפני החברה הערבית, כמו למשל, תעשיית ההי-טק. בדיוק למטרה זו – שילוב בוגרי אוניברסיטאות בפקולטות המתאימות בתעשיית ההי-טק הישראלית – פועלת עמותת סיכוי שמטרתה קידום שוויון אזרחי. על-פי עמותת סיכוי, מבין 207 אלף עובדי היי-טק רק 6,000 ערבים (3% בלבד), בשעה שהמגזר הערבי מהווה 20% מאוכלוסיית ישראל. את הסיבות לכך ניתן להסביר בדרכים שונות, כמו העדר רשת חברתית לצעירים הערבים. לכן, למעשה, קיימת כאן תופעת הביצה והתרנגולת: עד שתעשיית ההי-טק לא תקלוט עובדים מהמגזר הערבי, לא תהיה לצעירים הערבים רשת חברתית בענף, מה שימנע מהם להיקלט בתעשייה זו, וחוזר חלילה. כאן בדיוק נכנסת לפעולה עמותת סיכוי. במסגרת הפרויקט שמפעילה העמותה, נחשפים תלמידים לעולם ההי-טק ומתנסים הלכה למעשה בפעילות פיתוח וייצור בענף. חברה חלוצה באימוץ הפרויקט היא חברתHP . חשוב לציין כי בקרב עובדיה שלHP  בישראל רק 0.002% שייכים למגזר הערבי, למרות היותה חברה עם מודעות חברתית כלכלית גבוהה, אשר מאמינה ששילוב וייצוג הולם ורב תרבותיות בקרב מועסקים הנם גורמים מכריעים בהתרחבות וברווחיות. כמו בכל הדוגמאות האחרות, הנחת העבודה היא כי שילובם של מצטייני המגזר הערבי בתעשיית ההי-טק הישראלית, עשוי לתרום לתעשייה זו בפרט ולכלכלה ולחברה בישראל בכלל.

סיכום
חלק מהדוגמאות שהוצגו בטור זה הדגימו את ההכרה בחשיבותה של שונות; דוגמאות אחרות  שהוצגו תארו פעילות התערבות עבור קבוצה מסוימת שבתנאים הקיימים נתקלת בקשיים לקבל תנאים שיאפשרו לחבריה וחברותיה להשתלב בתחום מסוים ולמצות את הפוטנציאל האישי שלהם/ן. כפי שניתן לראות, גם כאשר קיימת מודעות ליתרונות שבשונות, וגם כאשר השפעותיה החיוביות מובנות לגורמים המתאימים, קשה עדיין לקדמה, לקבלה ולצפות שתתהווה בטבעיות ללא התערבות. בנוסף למסר המופנה כאן לחברה המובילה בדבר חשיבות פתיחת דלתותיה, מוצג כאן גם מסר עבור קבוצות תת-מיוצגות. על-פי מסר זה, אין הכרח לקבל את הנורמות הקיימות וכי העלאת מודעותן של קבוצות תת-מיוצגות ביחס לתרומתן הפוטנציאלית לחברה, עשויה להוביל יוזמות שתפתחנה את דלתות הכלל גם עבורן. 

הכותבת היא חברת סגל במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. ניתן ליצור עימה קשר בדוא"ל.