היא, ברוריה, היתה חברתי לטוב ולרע. לטוב כי יכולתי לדבר איתה על כל נושא שבעולם,כי היו לה הכישורים המנטאליים לקלוט את הדקויות, שכה חתרתי לבטאן בסיפורי מהחיים. לרע- כי היחסים בינינו לא היו שווים. בעוד אני פיתחתי תלות בחברותי איתה וקינאתי לה שהתחברה עם אחרים, בסתר לבי ידעתי , שאפילו אם אני חשובה לה, תמיד ימצא לי תחליף בחייה, שכן נשים וגברים כאחד ביקשו את קרבתה, והיא מצאה מקום ותפקיד לכל אחד מהם. אבל התנחמתי בכך, שאם אין בכוח , הרי אין זה בכוחם של ידידיה האחרים לספק לה את מה שהשתוקקה אליו יותר מכל, אותו דבר שנראה היה כי הוא דוחק בה לגלותו, למרות שהיא עצמה נתקשתה להגדירו. אך שתינו ידענו שבמהותו, אם לומר זאת בלשון הכללה, רליגיוזית. מתוך שליח-מצווה אידה צורית, המדרגה השלושים ושבע הוצאת כרמל

אידה צורית, מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרות ואמנות מ־ 1952 וכתבה מונגרפיות על נתן אלתרמן ואמיר גלבוע, ביוגרפיה של אבות ישורון ורומן על אשתו של תיאודור הרצל. צורית למדה מחול בתל־אביב ובניו־יורק. שיחקה ב"הבימה" בשנים 1950־1952 וב"פרגוד" בניו־יורק. זכתה בפרסים ספרותיים (פרס היצירה לסופרים עבריים מטעם קרן ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ב-1981 ובשנת 2000 ובפרס קרן דב סדן מטעם אוניברסיטת תל-אביב ב-1990).לאחרונה יצא קובץ הסיפורים "המדרגה השלושים ושבע".  צורית היא רעייתו של הסופר אהרן מגד ואימם של הסופר אייל מגד (הנשוי לסופרת צוריה שלו)וההיסטוריון ד"ר עמוס מגד.

ההתחלה
"בצעירותי נסעתי ללמוד ריקוד אצל מרתה גרהם. קרעתי גיד דבר שהוביל אותי לבית ספר דרמתי בניו יורק. כשחזרתי לארץ שיחקתי שנה ב"הבימה". ראיתי שיצירה קולקטיבית זה לא בשבילי ושאני צריכה לכתוב את הטקסטים שאני מופיעה איתם. עזבתי את התיאטרון והתמקדתי בכתיבה מסאית ובפרוזה".

על חקר שירה
"כל המסות שפרסמתי היו על משוררים גברים ולא כתבתי על משוררות נשים. אני חושבת שאישה, כל כך קרובה אלי, עד שלא נוח לי לנתח אותה. אני מתביישת להציץ לנפש שלה, מאחר ואני מכירה את הדברים מעצמי. מסיבה זו התקשיתי במשך שנים רבות לקרוא את דליה רביקוביץ'. גם בכתיבה של משוררות "נשיות" מופיע הצד הגברי – ההחלטי, הרציונאלי, ורביקוביץ נתנה ביטוי להיבט הזה בעיקר בכתיבה הביקורתית שלה".

על כתיבת הספר
"במצבים של עצבות אינני כותבת, חדוות היצירה מלבלבת אצלי בתקופות של אור. את הסיפורים כתבתי, לאחר שסיימתי את כתיבת הרומן ההיסטורי שלי "אהבת חיים". נוצרו אצלי זמנים מתים של המתנה להגהות, עד שיצא הספר, זמן שהתמלא בכתיבת סיפורים קצרים".

כתיבת סיפורים קצרים
"עד כה פרסמתי רק ספר סיפורים אחד למרות שזו הסוגה הספרותית הקרובה ביותר לליבי. לתפיסתי היא הכי אינטימית, מאחר ולתודעה אין כל כך זמן להתערב, ולכן סיפור קצר זה כמו חלום או כמו שיר. אני מניחה שהגרע

ין של הסיפורים נמצא בחוויותיי מהילדות המוקדמת. כמו מפגש עם אישה, שאולי לא אישרה אותי כילדה או התייחסה אלי בביקורת, שתגלגלה אחר כך והפכה לדמות נשית בסיפורים שלי. אולי יש כאן מילוי של "חסר" באמצעות הכתיבה. זכור לי שבילדותי המוקדמת ידידים של הורי התגרשו והשאירו את הבת שלהם אצלנו למשך חודשים ארוכים ונוצרו בינינו יחסים מורכבים לאבא שלה שנישא בשנית ולאמה שנחשבה לאישה ליברלית. המשפחה הזו סקרנה אותי וחווית הילדות הזו השפיע עלי". 

מהי "המדרגה השלושים ושבע"?
"רבים מתבלבלים עם הסרט של היצ'קוק שלושים ותשע המדרגות. שם הספר בא מהפילוסופיה ההינדית  בה המדרגה השלושים ושבע מייצגת דרגה גבוה של מודעות עצמית והכרה במהות אבסולוטית של אהבה, חכמה ודעת. כל אדם מרגיש שמשהו לא ברור בקיום שלנו ומרגיש קצת זר. רציתי לתת ביטוי לתחושה הזאת  בסיפורים שלי, שבחלקם ישנה אווירת מסתורין, בין אם הם ממוקמים באווירה הישראלית היום-יומית ובין אם בטירה מרוחקת באנגליה. אני חושבת שזה קשור לכך שאני אוהבת רומנים גותיים. הספרות הגותית משאירה משהו פתוח ונותנת מקום למסתורין לאימה ולאופל ולא מאפשרת לנו להתעלם מהן".

הוצאת את הספר בהוצאת ספרים קטנה...
"לאחר שסיימתי את כתיבת הסיפורים רציתי להוציא אותם מיד ולכן פניתי להוצאה אינטימית. על אף שספרי הקודמים פורסמו בהוצאות גדולות החלטתי לעבוד בלי מפרעה ובלי עורך. אני רוצה שהספר יחיה ושלאנשים תהיה גישה אליו. בני ציפר, כבר פרסם את אחד הסיפורים במוסף התרבות והספרות של הארץ וסיפורנוסף התפרסם ב "ynet.

חלק מהסיפורים שלך מתרחשים בחו"ל...
"חייתי שלוש שנים בלונדון ופחות משלוש שנים בארה"ב, לעומת מספר השנים שאני חיה בארץ זה כמו טיפה בים. אני  גם לא מטיילת הרבה.  לעתים ההרגשה היא שכאן הכול גמדי וכולם מעורבים זה בזה  ואני רוצה ליצור פרספקטיבה חיצונית של צבעים אחרים. לדוגמא: אחד הסיפורים בקובץ מתרחש בז'נבה שהיא כמעט אנטי תזה לאווירה המקומית".

אילו יוצרות את אוהבת?
"יש רבות. אני סבורה שאת המשוררת הנפלאה אסתר ראב לא העריכו מספיק. אני אוהבת מאד את הסופרת הדנית איזק דינסן שחידשה את הרומן הגותי וספרה "סיפורי חורף", תורגם לעברית". 

יש לך מסר לנשים?
"יש המון דעות קדומות ביחס לנשים מבוגרות. אפשר לראות אישים דוגמת שמעון פרס שפעילים ואקטיביים ואילו מנשים, בגיל מבוגר, מצפים להוריד פרופיל. אני מתקוממת נגד הנורמה הזאת  וסבורה כי עלינו להיות מודעות לה".

מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?
"כמעט מידי יום אני מטיילת בשעות בין הערביים בפארק".