"כן, אני מעוניינת בכתבה בנושא"
שלחתי במייל את הקטעים שכתבתי לעיתון נשים נוסף. וידאתי עם מפיקת המגזין שהקטעים הגיעו, והועברו לעורכת הראשית. חיכיתי בחוסר סבלנות יום ועוד יום. התקשרתי שוב למפיקה כדי לראות מה קורה, והרגשתי שהיא חסרת סבלנות כלפיי.
לאחר מספר שבועות של ציפייה, קיבלתי טלפון מהעורכת הראשית של המגזין! היא אהבה את הקטעים שכתבתי, אמרה לי שאין למגזין צורך בטור אישי, אך ביקשה שניפגש. איזה כיף!
מרוב לחץ, חליתי בשבוע שבו היינו אמורות להיפגש. הגעתי אליה עם חום, אבל בגלל האדרנלין שזרם בגופי, נראיתי מלאת חיים.
הגעתי לבנין שבו מופק המגזין, ונכנסתי לחדר של העורכת הראשית. הופתעתי מחוסר ההתאמה בין הפשטות של החדר, לבין ההידור של המגזין, שככלל פונה לנשים מהשכבה הסוציו-אקונומית היותר גבוהה.
השיחה עם העורכת הייתה מאוד נעימה. הסכמנו ביננו שאכתוב כתבות על מספר נושאים, וגם הוסכם ביננו גובה התשלום. בואו נגיד שאקבל "קצת" פחות ממה שמקבל יאיר לפיד על טור שלו.
נשים נשואות שיצאו מהארון
העורכת הראשית ביקשה שארחיב את אחד הקטעים שמסרתי לה, ואראיין נשים שיצאו מהארון. יצאתי מחדרה של העורכת כשראשי עמוס במחשבות ובתכנונים איך אעשה את הכתבה ואת מי אראיין.
חזרתי לביתי והתחלתי לעשות טלפונים לחברות ולמכרות. שלב א' מוכן - הצלחתי למצוא מספר מרואיינות. הכנתי לעצמי רשימה של שאלות, ומתוך דבקות במשימה התחלתי לבצע את הראיונות.
בימים הלכתי לעבודתי ה"רגילה", ובלילות עבדתי על הכתבה. לאחר פחות משבוע אינטנסיבי סיימתי את הכתבה, ושלחתי אותה לעורכת הראשית. תוך כמה ימים, התקשרה אליי ל', עורכת העובדת במגזין, ואמרה לי שהיא מעוניינת רק בחלק מהראיונות שעשיתי. היא ביקשה שאתמקד רק בלסביות שהיו נשואות, התגרשו ויצאו מהארון, וחוצמזה יש צורך באישה שמוכנה להתראיין בשם מלא פלוס תמונה!!
מאיפה אני אשיג אישה כזו?? ואיזה חוסר נעימות נגרם לי בשל העובדה שעליי להשמיט מהכתבה ראיונות שעשיתי עם שתיים מחברותיי... חששתי שהן תתאכזבנה...
עשיתי עוד כמה טלפונים. איזה לחץ. אבל בסוף הצלחתי לעמוד במשימה!! עמדתי ביעדים של' הציבה בפניי! עשיתי שלושה ראיונות חושפניים ומאוד מעניינים. כשערכתי את הראיונות, עמדו בעיניי דמעות של התרגשות. אין ספק. הסיפורים היו מרגשים. ולא די בכך - אחת המרואיינות, שסיפרה בגילוי לב על נישואיה, גירושיה ותהליך היציאה מהארון שלה – אפילו הסכימה להצטלם!!
לאחר ארבעת אלפים הגהות, שלחתי לל' את הכתבה. המתנתי שבוע, ועוד שבוע, בציפייה שהכתבה תתפרסם. והנה, לאחר כמה זמן, ל' הודיעה לי שהכתבה אמורה "לרדת לדפוס".
ביום המיועד צעדתי לעבר הסוּפר כשליבי פועם בקצב מואץ. מצאתי. הנה
המגזין! והנה, בצד הימני של השער, מוזכרת הכתבה שכתבתי! אבל בצד שמאל של השער צויינו באותיות יותר גדולות כתבות נוספות! למה לא הדגישו יותר את הכתבה על שער העיתון?
נו, באמת. למה תמיד איני מסופקת מהישגיי? הרי מה שחשוב זה שהכתבה פורסמה!! אגב, לבקשתי לא צויין שמי על הכתבה.
כמה ימים לאחר מכן התקשרה אליי המפיקה של צופית גרנט. היא אמרה שהיא קראה את הכתבה שכתבתי, ומעוניינת לעשות על כך אייטם בתוכנית. היא ביקשה שמות של נשים שיהיה מוכנות להתראיין, ונתתי לה. ואכן, האישה שאותה ראיינתי לכתבה ובת זוגה הופיעו אצל צופית גרנט.
תשמעו, זה לא פשוט לכתוב כתבות! קודם כל, צריך לחשוב על רעיונות מעניינים ולהשיג מרואיינים שיסכימו להיחשף. זה לא כל כך פשוט להשיג. לכתבה האחרונה חיפשתי מרואיינות מתאימות בנרות. ואחרי שהשגתי, וקיימתי ראיונות מרתקים, והמתנתי שבוע ועוד שבוע עד שנודע לי של' ערכה את הכתבה, התקשרה אליי ל' בבהילות ואמרה לי שהמרואיינים לא מוכנים להצטלם אם הם לא יראו את הכתבה לפני כן, ואם הצילומים יתעכבו – המגזין לא ייצא לאור בחג! נכנסתי ללחץ. כדי לפתור את המשבר, שלחתי למרואיינים את הכתבה במייל. אחד מהם לא היה מרוצה מהתוצאה, ואת המרואיינת השניה לא השגתי בטלפון. הרצתי בראשי תסריטי אימה, שאולי המרואיינת בחופשה, ועד שהיא תחזור יעבור הדד-ליין להורדת העיתון לדפוס...
בסופו של דבר, השגתי את המרואיינת, והיא נתנה את הסכמתה לפרסום הכתבה. אבל המרואיין לא היה שבע רצון מהתוצאה, וביקש לתקן כמה ניסוחים בכתבה. לאחר שהבנתי שהעניין מאוד חשוב לו, ביקשתי מל' בכל לשון של בקשה לשנות קצת את הניסוח, ולמרבה המזל – היא הבטיחה לשנות.
בגליון החגיגי שיצא בפסח, פורסמה סופסוף הכתבה השנייה שכתבתי.
הכתבות שכתבתי ושעוד אכתוב נובעות מתוך הרצון שלי להעביר לקוראות ולקוראים מסרים חשובים. מה שאני כותבת בא מתוך הלב. מהנשמה. מתוך צורך לחלוק את המידע והתובנות שיש לי עם אחרים, וכדי לשנות את זוית הראייה של הקוראים על כל מיני נושאים.
לסיכום
קטונתי מלתת לכם עצות איך להצליח במשימתכם ולקבל במה באחד מהעיתונים. מנסיוני, אני יודעת שאתם חייבים סבלנות, אורך רוח ודבקות במשימה. אל תתייאשו אם יידחו אתכם שוב ושוב. אם את בטוחה בכשרונך, ואם אתה כותב מתוך הלב – בסופו של דבר אתם תצליחו למצוא בית למילותיכם.
למי שלא קראה את החלק הראשון של הכתבה - הנה הקישור