יעל לרר (40) היא העורכת הראשית והבעלים של הוצאת "אנדלוס" המתמקדת בתרגומים מהספרות וההגות הערבית לשפה העברית. לרר בוגרת התוכנית הבין תחומית באוניברסיטת ת"א, היתה העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ בשארה במשך ארבע שנים וכיום חברה בבל"ד. היא חייה בקהיר במשך שנה שם למדה ערבית. אחרי עשרות ראיונות לכלי התקשורת, היא נמנעת מלדבר על חייה הפרטיים ומתמקדת במסרים שהיא רוצה להעביר.
על הקמת ההוצאה
"בסוף 1999 לאחר שסיימתי את עבודתי כעוזרת פרלמנטרית של ח"כ בשארה, עבודה שהייתה מעניינת מאד, אך שוחקת, החלטתי לפנות לכיוון אחר של עשייה שתתיישב עם תפיסת העולם שלי. מעטים מודעים לכך שאחוז הגברים היהודים הותיקים, האשכנזים והחילוניים הוא פחות מ-15 אחוז מאזרחי המדינה ואף על פי כן הם הקול הדומיננטי בתרבות הישראלית. התרבות הערבית לעומת זאת כמעט ואינה קיימת בשיח התקשורתי-תרבותי –פוליטי. מאז שנות ה-30 תורגמו פחות מ-40 כותרים של הספרות הערבית, בעוד שמצרפתית תורגמו למעלה מ- 300 כותרים . מתוך מודעות זו יזמתי את הקמת הוצאת אנדלוס, פניתי למתרגמים ואנשי תרבות שהיו שותפים להקמת ההוצאה".
האם מסובך להקים הוצאת ספרים?
"לא מסובך להקים הוצאת ספרים, זו הסיבה שיש כל כך הרבה הוצאות. ההשקעה הכספית היא של כמה עשרות אלפי שקלים להוצאת ספר בודד . לצערי ההוצאה לא מחזיקה את עצמה מבחינה כלכלית ואני למעשה מפרנסת אותה ומתפרנסת מעבודות תרגום ועריכה שאני מבצעת עבור אחרים. בימים אלו החלטתי לא להוציא ספרים חדשים ואני מתמקדת בפעולות שיווקיות של ספרים שהוצאתי כמו דוכן בשבוע הספר".
מדוע יש כל כך מעט תרגומים של ספרות ערבית?
"הקהל הישראלי רוצה לחיות באשליה שאנחנו חלק מאירופה. הדבר מתבטא בחומה פיזית (גדר ההפרדה) וגם בהתנכרות מוחלטת לעולם הערבי שמסביבנו. אנו מסתכלים על הערבים כאל עם נחות מתוך גישה אדנותית כמי שיש "לחנך" אותם ולא כאל בני אדם שווים. להבדיל מחוסר העניין שלנו, קיימת בעולם הערבי סקרנות רבה לגבי ישראל. מאמרים מעיתון ה"ארץ" מתורגמים לעיתונות הערבית, אנשי ספרות ותרבות קוראים סופרים ישראליים ומתייחסים אליהם בראיונות. נראה שהעולם הערבי קיבל את נוכחותנו אך אנחנו עדיין לא השלמנו עם נוכחותם כאן. מכל קצוות הקשת הפוליטית מליברמן עד ביילין מתייחסים לערבים כאל איום דמוגרפי ורק המפלגות הערביות מציעות קיום שוויוני לשני העמים".
האם רוב הקוראים של אנדלוס הם מהשמאל?
"לא בהכרח, יש גם מתנחלים ואנשי ימין. הרבה מאלו ששייכים ל"שמאל הנאור" אינם קוראים ואינם מתענייני
ם בתרבות הערבית והבעיה היא בעיה משותפת לכל הקשת הפוליטית. על אף החשיפה התקשורתית הרבה וביקורות מצוינות על ספרים שהוצאנו, רבים מהם נמכרו רק במאות בודדות של עותקים".
איך את מתוודעת לספרות הערבית? "כל הסופרים שתרגמנו הם דמויות מוכרות מהזרם המרכזי של הספרות הערבית, כך שלא צריך לחפש מתחת לאדמה ולאתר את "הכוכב הבא". יש בראמאלה חנות ספרים מעולה ומגיעים אליהם ספרים נפלאים ויש גם מומחים לספרות ערבית שאפשר להתייעץ איתם. מתוך רשימת הספרים שהרכבתי תרגמנו בינתיים חלק קטן".
על החיים במצריים
"מאחר שראיתי שקורסים בערבית שאני לוקחת בארץ לא מובילים אותי לידיעת השפה הערבית, החלטתי למוד ערבית במצריים ושהיתי שנה בקהיר. החיים שם זולים מאד וקהיר זו עיר מדהימה. ישנם שם אזורים שפועלים כל הלילה. מדי שנה מתקשרים אלי עשרות ישראלים שמתלבטים אם לטייל במצריים ורובם נוסעים".
לא מסוכן להיות ישראלי במצריים? "עצם השאלה הזאת היא גזענית. אנשים מסתבכים יותר במקומות אחרים ועד כה כמעט ולא היו פעולות כנגד ישראלים. אני מצאתי שיש הרבה סקרנות ופתיחות. תחשבי בהגיון, מה יכול לקרות לך שם ותראי שאין שום סכנה ממשית שהיא חורגת מכל סכנות אחרות שכל תייר לוקח על עצמו".
סופרות מעניינת "שתי סופרות לבנוניות חנאן אלשיח והודא בראכת שספרים שלהן הוצאנו. בארכת היא סופרת מדהימה ביכולת הדיוק ובהתבוננות שלה
ראיון מעניין איתה אפשר למצוא כאן ".
מדוע את לא מדברת על עצמך?
"אני סבורה שהתקשורת מרשה לעצמה להיכנס לחייהן הפרטיים של נשים באופן כזה שהיא לא מעזה ביחס לגברים. קראתי לא מזמן ראיון עם מרב מיכאלי שעסק כל כולו בשעון הביולוגי שלה ובזה שהיא עוד לא הביאה ילד לעולם. ברגע שהמצב יהיה שוויוני אשנה את החלטתי".
מסר לנשים
"המודעות הפוליטית שלי היא פמיניסטית. הפמיניזם הליברלי המבקש שוויון עם גברים אשכנזים, כדוגמת המאבק על השתתפות בקורס טייס מחטיא להערכתי את המטרה, מאחר והוא מבקש שוויון עם צבא כיבוש. אני חושבת שבפרספקטיבה רחבה, על הפמיניזם לבקש שוויון חברתי כולל בין בני אדם ולהתנגד לכל סוג של דיכוי. אינני סבורה שאישה יכולה להיות גם מתנחלת וגם פמיניסטית".