הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?
על סדר היום מזווית נשית
אישה עולמית!

''אני מזמינה אותך לארוחת בוקר מפנקת לכבוד יום האישה'' כתבתי במייל אחד לשתי חברותיי הטובות. שתי דקות אחרי שלחצתי ''שלח'' אני מקבלת אישורים מחויכים משתיהן. אף פעם לא עשיתי עניין מיום האישה, וגם לא ערכתי ''פגישת בנות'' חודשית, שנתית או בין-עונתית. אבל ה...
כתבות נוספות
* נשים עגונות
* התחום האפור של ההטרדות המיניות בישראל
* רומא! כן מחכה לי
 
     
 
עוד באתר -
לוח אירועים   |   טיולי נשים   |   קשרים באסימון   |   אינדקס עסקים   |   הצטרפו לקבוצת אסימון   |  
המומלצים -
מתכונים   |   מחשבון נומרולוגיה   |   מחשבוני דיאטה   |   אסטרולוגיה   |   משחקים   |  
   
 

רוצה לכתוב טור אישי ?

את רוצה לכתוב טור אישי בעיתון? אתה רוצה להיות עיתונאי? קראו את זה! חגית רימון מחפשת בית ליצירותיה. חלק ראשון במסע התלאות של עיתונאית צעירה אל פסגת עיתונות המקומית
מאת: חגית רימון
06/05/2007

מאז גיל הילדות אני אוהבת לכתוב. לשפוך את רגשותיי על דפים עם שורה. לתת דרור לנפשי בנגינה על מקלדת המחשב. זה משחרר. זה כמו תרפיה.

במקום להשאיר בתוך לבי רגשות של תסכול, עצב עמוק, בדידות, אכזבה, אני כותבת, וכבר מרגישה טוב יותר. כן, אתם בוודאי יודעים שהרצון לכתוב מבעבע בייחוד במצבים קשים. כשטוב לי, אין לי צורך פנימי לכתוב, ומה שאני רוצה זה לשתף את אהוביי בשמחתי, כדי שהם ישמחו ביחד איתי.

בגיל הנעורים, וגם לאחר מכן, כתבתי יומן אישי. כל כך חששתי שאמי או אחר מבני משפחתי יגלה  את יומני תוך כדי חיטוט במגירתי ויקרא את תוכנו, ולכן צנזרתי את מה שכתבתי.
אפילו ביומני האישי צנזרתי את רגשותיי.

לפני כמה שנים, לאחר שהאינטרנט פרץ לתוך חיי ונהייה נגיש לכל עם ישראל ולי, החלפתי את היומן בפורומים באינטרנט. שם יכולתי לתת דרור לרגשותיי הכמוסים ביותר. שם יכולתי לקרוא על רגשות ותובנות של נשים אחרות, ללמוד מהן, לחלוק עליהן, ובעיקר – ללמוד על עצמי ולעבור תהליך של עיצוב הלב, הנפש והאישיות שלי.


לאודטה שוורץ וליאיר לפיד יש – גם אני רוצה טור אישי
בתקופה האחרונה, מוחי הינו כמעיין המבעבע. הוא עמוס ברעיונות המעוניינים לפרוץ כגייזר ולהיכתב. בשנים האחרונות עברתי תקופה של זיכוך פנימי. תקופה של התנסות, התבגרות והגעה למסקנות. כתבתי מספר קטעים, בהם ביטאתי את שעבר עליי וגם שיתפתי את הקוראים הפוטנציאליים באינפורמציה שאותה מצאתי כחשובה ויכולה לסייע גם להם.
לאחר שקיבלתי עידוד מבית, החלטתי לשלוח קטעים שכתבתי למערכות העיתונים הגדולים, מתוך רצון לכתוב טור אישי באחד מהם. אין לי מושג מאיפה שאבתי ביטחון כה גדול. היה לי בטחון נאיבי של מתחילים. מחשבה שמי שיקרא את מה שכתבתי, מיד יתחנן שאפרסם אצלו בעיתון, ויתגמל אותי יפה. התחלתי כבר להריץ בראשי מספרים. כמה כתבו שיאיר לפיד מקבל על הטור שלו? 100,000 שקל בחודש? טוב, אז כמובן שבהתחלה אני לא אקבל סכום כזה, אבל אולי ישלמו לי 2,000 ש"ח לכל טור? זה סביר בתור התחלה, לא?

P>

שלחתי את הקטעים במייל לעורך מוסף סופשבוע של מעריב. קיבלתי תשובה שבדיוק העורך מתחלף, ולכן כדאי לי לשלוח את הקטעים בעוד כחודש, כשהעורך החדש יגיע. עוד כחודש. למי יש סבלנות להמתין עוד חודש?
שלחתי את הקטעים גם לעורך (לשעבר) של מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. הוא פרגן לי וציין שאני כותבת יפה, אבל כרגע אין למוסף צורך בטור אישי נוסף.
לא התייאשתי, ושלחתי את הקטעים שכתבתי גם לאחד מהמגזינים הגדולים לנשים, תוך ציון העובדה שאני מבקשת לפרסם בשם בדוי. העורכת הבכירה שם התלהבה וכתבה לי שהיא אהבה את מה שכתבתי, אבל מאחר שבקרוב אמור לעלות במגזין טור חדש, כרגע אין להם צורך שאכתוב שם טור אישי. יחד עם זאת, היא הציעה שאמזג את הקטעים האישיים שכתבתי לקטע אחד בן 1,200 מילים. סיכמנו ביננו על התשלום שאקבל עבור הקטע (1,200 ₪, למרות שקיוויתי ליותר).
עבדתי מספר שעות על עניין המיזוג. לאחר מליון הגהות ותיקונים, שלחתי את הקטע לעורכת, והזכרתי לה שמאחר שכתבתי פרטים אישיים ואינטימיים על עצמי, על הקטע להתפרסם בשם בדוי. כשבועיים לאחר ששלחתי את הקטע, גיליתי במגזין כתבה שבה הוזכר נושא שהיה קשור לנושא שעליו כתבתי. בהתקף אימפולסיביות וחוסר איפוק, התקשרתי לעורכת וציינתי בפניה את החשש שלי שנעשה שימוש לא ראוי בקטע שכתבתי. היא כמובן דחתה את הדברים, ואמרה שלא היה לה שום קשר לכתבה שפורסמה.
אני הבנתי שטעיתי. התנצלתי, והיא קיבלה את התנצלותי. אבל כמה ימים לאחר מכן, כששאלתי מתי יפורסם הקטע שכתבתי, היא אמרה לי שרק עכשיו היא שמה לב לכך שבקשתי לפרסם את הכתבה בשם בדוי. היא ציינה שאין זה אפשרי, והקטע יוכל להתפרסם רק בשמי המלא.
לא תודה. אני לא מעוניינת שכל עמישראל ינבור בתוך חיי האישיים.
עברו עליי כמה ימים של אכזבה, וגם עצבים על העורכת.
אבל שוב קיבלתי עידוד מבית ומחוצה לו, והחלטתי להמשיך בחיפושיי אחר בית ליצירתי.

המשך יבוא...

 

 הוסיפי תגובה    שלחי לחברה    גירסה להדפסה
     תגובות
 
ללא נושא
,   25/06/2010 18:58:37
זה ממש מזמן שכתבת את הכתבה אבל אולי את עדיין מעוניינת תחזרי אלי למייל תודה
תגובה לתגובה
סבלנות וסובלנות
,   19/10/2007 00:52:38
סבלנות וסובלנות.

מקווה בשבילך שתצליחי ,


בכבוד רב,

פריזמנט
תגובה לתגובה
תודה לכן
,   09/05/2007 11:14:25
עכשיו, כשהבנתי איך הדברים עובדים, יש לי סבלנות.
ראשי מלא ברעיונות לכתבות, את חלקן התחלתי לכתוב, אך מפאת חוסר זמן - הן טרם הושלמו.
עוד כמה חודשים ייצא ספר ילדים שכתבתי, ותהליך ההוצאה לאור הוא מרגש.
מתישהו גם אוציא ספר למבוגרים. כולו כבר נמצא בראש.
אחחח... אילו יכולתי לקחת שלושה חודשים ולהקדישם רק לכתיבה, זה היה נפלא. אבל בינתיים, אני עושה ג'אגלינג בין עבודה-ילדים-כתיבה ומציאת אהבה.
תגובה לתגובה
  
+ הרבה משימות זה כיף:))
, , 09/05/2007 14:12:42
מי המו"ל שלך? אולי תכתבי לי למייל ונדבר משם? [email protected]
תגובה לתגובה
אם יש לך טור משלך באסימון מצבך כבר טוב.:))
,   08/05/2007 16:46:03
לפני מספר חודשים החלטתי לחזור לכתיבה עיתונאית לאחר שלא נגעתי בכך בערך עשור וחצי. דניאלה, עורכת אסימון קיבלה אותי בזרועות פתוחות. לאט לאט הטור שלי באתר הפך כרטיס הביקור שלי וחזרתי לשורות התקשורות. היום אני כותבת במגזינים של sbc, בפורום מדיה ואוטוטו במקומות נוספים שנמצאים בשלבי מתקדמים.
שורה תחתונה, סבלנות. הרבה. תאמיני בעצמך, המשיכי לכתוב. אם סימנת מטרה, את כבר תגיעי אליה.
כל טוב ובהצלחה.
תגובה לתגובה
טור בעיתון....
, נתניה  08/05/2007 05:41:16
שלום חגית יקרה,
כל מילה שלך עוברת כחוט השני על מחשבות ופעולות שעשיתי....(להבדיל!)
אם יורשה לי לתת לך עצה-לכי קודם כל ב"קטן". פני עם המאמרים שלך לעיתונים מקומיים...ובחינם!שלך לחמך.....שם יקבלו אותך בזרועות פתוחות! אחרי שיכירו אותך ותהיי חברה במערכת עיתון ...אז תפני אליהם בבקשה לטור בעיתון.
מנסיון אישי וככותבת-אצלי זה עבד ...כיום יש לי טור בירחון מקומי.(בחינם כמובן)

מאחלת לך המון הצלחה מכל הלב.
ציונה
תגובה לתגובה
 
טורים נוספים  
רוצה לכתוב טור אישי? - חלק ב' רוצה לכתוב טור אישי? - חלק ב'
לאחי יש יום הולדת לאחי יש יום הולדת
מקבצת הנדבות מקבצת הנדבות
האם הוא מעוניין? האם הוא מעוניין?
נו, בעלך עוזר לך? נו, בעלך עוזר לך?
האם האהבה היא רק תותים בקצפת? האם האהבה היא רק תותים בקצפת?
כתבות נוספות במדור  
   
-->
 
על סדר היום
החדשות שלנו
מזווית נשית
סטטיסטיקה
הסיפור שלה
סיפורים מהחיים
 
נשים וכסף
נשים ועסקים
יזמות עסקית
שוק העבודה
שוק ההון
צרכנות
 
גוף ונפש
רוחניות
אימון אישי
רפואה אלטרנטיבית
פנג שואי
קבלה
מרפלקסולוגיה ללמידה
 
סטייל
אופנה
טיפוח ויופי
דיאטה ותזונה
עיצובים
חדש על המדף
מבצעים והנחות
 
דרך חיים
הטיפ היומי
אקדמיה לסקס
בריאות
הורות וילדים
הריון ולידה
זוגיות
אוכל
תיירות ונופש
 
סלון
תרבות ואמנות
ספרים
קולנוע וטלוויזיה
מופעים והצגות
תערוכות
 
אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות
וייזנט - תוכנות לעסקים