בתוך ענף גברי מובהק, מתנהלת מיכאלה אלרם, מנכ"ל משותף של חברת המיתוג, יחסי הציבור והלובינג הקמעונאי Cinterra Group, כמעט כבעלת הבית. מנהלי הקטגוריות בכל רשתות השיווק מכירים אותה היטב, מפיצים ומשווקים רבים עורכים באמצעותה שיתופי פעולה, ובעלי עסקים קמעונאיים קטנים ובינוניים עומדים בתור לקבל את עזרתה במינוף עסקיהם ולהסתייע בייעוצה האסטרטגי. למרות שהיא נהנית ממעמד איתן של בת סמכא בתחום האסטרטגיה השיווקית, תואר שהשיגה כנראה גם בזכות כמה מתכונותיה המוגדרות כנשיות, אלרם לא מסתירה את אכזבתה מכך שהיא אחת הנשים הבודדות הפועלות כיום בישראל בתחום, הנחשב לגברי. 
"לצערי", אומרת אלרם, "נשים ממעטות להיכנס לתחום הניהול גם מהצד של הייעוץ וייצוג החברות והעסקים הקמעונאיים, וגם מהצד של רשתות השיווק. אולי זה לא רק שהן ממעטות לקחת על עצמן ניהול בענף הזה, אלא גם שהענף המתנהל היסטורית על ידי גברים מתקשה להכניסן אליו. כך או כך, אני לא מכירה סמנכ"ל סחר בישראל שהיא אישה, וכמעט אין נשים שהן מנהלות קטגוריות ברשתות שיווק. וזה חבל. דווקא אורי פלח, סמנכ"ל סחר ב'הריבוע הכחול', מחפש עכשיו כמה נשים לניהול קטגוריות, ובעיניי זה הישג חשוב".

לנשים יש ערך מוסף כמנהלות בתחום הזה?
"מעולם לא החשבתי את עצמי לפמיניסטית, אני בכלל לא מתהדרת בהגדרה הזו, אבל אני חושבת שלמנהל באשר הוא דרושה תכונה שהיא נשית מובהקת - אינטליגנציה רגשית. התכונה הזו היא חיונית לפועלם של מנהלים. בהיעדרה, הם עושים שגיאות שפוגעות בראש ובראשונה בהם ובחברה שלהם, ובדרך גם בלקוחות, בעובדים ובעמיתים לעבודה. בניגוד לנשים, גברים נעדרים את מרכיב האינטליגנציה הרגשית, ומרבית כישלונותיהם, אם וכאשר, נובעים מכך.
"נשים, לעומת זאת, נולדו עם אינטליגנציה רגשית, והדבר היה יכול באופן טבעי לסייע להן מאוד להתקדם ולהצליח כמנהלות, אלא שרובן, לצערי, חונכו באופן כזה המקשה עליהן לעשות את ההפרדה בין עניינים עסקיים פר-אקסלנס לבין עניינים מעולם הרגש. כשלא חוצצים בין שני העולמות ונותנים להם להתערבב, הרגש עלול להשתלט על השיקולים הענייניים וזה המקום בו פעמים רבות נשים כושלות כמנהלות. הן לוקחות ללב יותר מדי".

ואת לא?
"אני תמיד עשיתי מה שרציתי. אולי זה קשור בכך שאמי נפטרה כשהייתי נערה מאוד צעירה, והמצב החדש הבהיר לי שאני צריכה לדאוג לעצמי ולעשות רק מה שטוב לי ומה שאני רוצה, ומי שלא מסתדר לו עם זה - זו הבעיה שלו ולא שלי. נדמה לי שבזכות הגישה הזו יכולתי לנווט את עצמי לתחום שאינו פופולרי עבור נשים".

הסתקרנו לראות איך נראה יום בחייה של מנהלת. האמת, בקושי עמדנו בקצב.

6:00 – מקיצה. בודקת הודעות אי-מייל חדשות, מכינה סנדביץ' ליום העבודה. "כל הבית עוד ישן, בעלי והבנים, וככה יש לי כמה דקות לארגן לי בראש בשקט את העניינים שהולכים להיות על סדר יומי ב-24 השעות הקרובות".
   
7:00 – מגיעה לסניף ההולמס פלייס הסמוך למגוריה בהרצליה. עולה על מכשירי הכושר ל-45 דקות רצופות של פעילות גופנית מאומצת. "זו התרפיה שלי. אם יום אחד אני לא עושה כושר אני מיד מרגישה עייפות, כבדות, מתחים, סטרסים. לא הייתי מחליפה חדר כושר בכדור הרגעה". אחרי מקלחת חטופה, יושבת לקפה של בוקר עם אנשי עסקים עמיתים המתאמנים כאן בקביעות. "זאת מין קבוצת תמיכה, רגע לפני שמתחיל בית המשוגעים היומי שלי".   

8:00 – שחרור הנד-ברקס בדרך לפגישת עבודה ראשונה. טלפון ראשון מהרכב, אל ראש תחום קשרי לקוחות במשרד, שמזכירה לה את הלו"ז להיום ומעדכנת בפרטי שיחה מאמש עם לקוח פוטנציאלי. הטלפון הבא: למנכ"ל השותף איתה במשרד, ארז חגי. "אנחנו ממש הפכים - הוא פריק של סדר ואני מבולגנת נורא, אבל יחד אנחנו מרכיבים שלם מרתק". מעכשיו, שני הניידים שלה לא מפסיקים לצלצל. בין לקוח למנהל קטגוריה ברשת שיווק, מתקשר גם בנה החייל, עידן, שמרגיע שהכל בסדר.

8:15 – מהרצליה קופצת לחנות של רשת יוז'י בכפר שמריהו, לבדוק באילו מדפים הונחו סיריהיוקרה של אחד הלקוחות. כשהיא משוכנעת שהכל עומד כראוי, היא זורקת מילה טובה ומחויכת לבעל הבית, ורצה לאוטו.

8:45 – פגישה ראשונה, במשרד באזור התעשייה פולג, עם סמנכ"ל השיווק של רשת YELLOW.  אלרם דנה איתו בהחדרת מוצרי TERRA צ'יפס, אל סניפים נוספים של הרשת.

10:00 – נסיעה לפגישה הבאה, המתקיימת באזור התעשייה בפתח תקווה. טלפון מהרכב אל מנהל קטגוריית המזון בקו אופ, לבדיקת היתכנות כניסתו של לקוח חדש של החברה שלה, המייבא ממתקי נוגט ייחודיים מדרום אפריקה. "רק פחות מאחוז מהמוצרים החדשים בשוק הישראלי מצליחים לחדור אל מדפי רשתות השיווק ה

גדולות, ובמציאות הזו לא רק שלעסקים הקטנים והבינוניים שנושרים מהתחרות לא נותר אלא לחפש ערוצי שיווק קטנים יותר, אלא גם שמוצרים רבים לא מגיעים כלל אל ידיעת הצרכנים, שמתרגלים לחשוב שמכל מוצר יש רק מספר מצומצם של סוגים, ששייכים למותגים החזקים. העבודה שלי, בנוסף לניסיון לבדל ולמתג מוצר של עסק קטן יחסית, היא לשכנע מנהלי סניפים וקטגוריות ברשתות השיווק שמה שכדאי לצרכן ולמשווק הקטן, הגיוון והחדשנות על המדפים, כדאי בסופו של דבר גם להם".

10:30 – פגישה שנייה, במשרדי אחד הלקוחות. סמנכ"ל השיווק, מברר עם אלרם האם ניתן למדף את משחה נגד כוויות שמשווקת החברה שלו בנראות גבוהה יותר בסניפי רשת פארם. אלרם פורשת בפניו את משנתה האסטרטגית על נקודות מכירה ונראות, ומתקשרת אל מנהל תחום התרופות ברשת לקביעת פגישה.

11:45 – מגיעה לפגישה במשרדי הנהלת סניף ברשת ילדותי. על הפרק: דיון בחדירת ליין עגלות הסופר-פרימיום לתינוקות לסניפי הרשת. 

13:00 – מטלפנת למשרד בתל אביב, מבקשת מדורית שתזכיר לה את כתובת המשרד הבא שיארח אותה לפגישת עבודה, ושתודיע שתאחר. "לא הכי נעים בעולם להודיע על איחורים, אבל מה לעשות, הלו"ז הצפוף לא אפשר לי אפילו לדחוף את הסנדביץ' לפה עד עכשיו".   

13:45 – משרדי ערוץ ההפצה הרוסי, אזור התעשייה כנות. מדסקסת עם מנכ"ל הערוץ, את סוגיית ההפצה של כמה מלקוחותיה לחנויות הקמעונאיות המוכרות לאוכלוסיית המגזר הרוסי. למשל, הפצת  תיקים שהם מיני מקרר נייד. תוך כדי הישיבה, מתקשרים מהמשרד של אלרם להודיע שנדחתה הפגישה שהייתה אמורה להתקיים מחרת.  
 
15:15 – ברמזור אדום בדרך חזרה צפונה, מתקשר סטודנט ומבקש מאלרם להתערב בבדיקה חוזרת של תוצאות המבחן שביצע. "מרגש אותי לראות שתלמידים מתעקשים ומוכיחים כוונות רציניות. כשאני פוגשת סטודנטים שלי בכל מיני צמתים עסקיים, אחרי האוניברסיטה, אני גאה בכך שהאמביציות שלהם, יחד עם הטיפים שלנו, עזרו להם להתקדם ולהגשים את עצמם". 

15:45 – אלרם מגיעה מתנשפת למשרד. בידה האחת שלל קלסרים, בידה השנייה הטלפון הנייד. סביב שולחן הישיבות מסובים התקציבאים עם לקוחה חדשה המייצרת ומשווקת דבש רפואי מיוחד בקריית שמונה. אלרם לא מפספסת "שלום" קולני וחייכני, מציעה ללקוחות עוד מים, שותה בעצמה, ומתיישבת בחדרה, להחזיר טלפונים לפי סדר ההודעות שעל שולחנה.

16:15 – התפאורה במשרד מתחלפת. עכשיו אלרם נפגשת עם לקוחה המייצרת ומשווקת סטים של מוצרי ניירת מעוצבים. היא מציעה להם דוגמיות ממתקים נבחרות המצויות על השולחן, ומתיישבת איתם לקידום ענייניהם. "המשרדים שלנו מהווים כר נרחב למפגשים אותנטיים עם היזמות הישראלית במיטבה. אנחנו נלחמים במרץ את מלחמתם של עסקים קטנים ובינוניים שמבקשים לגדול, ומשתדלים לשים אותם על המפה הגדולה ולסייע להם להתמודד בהצלחה מול מתחריהם עתירי התקציבים. וזה לא קל".

17:00 – לפני שאלרם מספיקה לשחרר את המשפט היומי הקבוע "איזה בית משוגעים היה היום", היא כבר נכנסת לפגישה נוספת עם לקוח ותיק. נושאי הפגישה: לובינג בקרב מספר רשויות מקומיות לקידום התקנת דשא סינתטי בכיכרות ואיי תנועה, ומידוף מוצרי החברה בסניפי רשתות הום סנטר ו-Ace.

18:00 – אלרם, עם תיק על הכתף, מסכמת עניינים אחרונים עם השותף ארז. היא חייבת לטוס ללמד, אבל איך תוכל לטוס כשבדלת נעמד פתאום דני פחימה, מנכ"ל "דני ספרים", שמגיע למשרד עם ארגז ספרים קטן, המכיל את כל החדשים שיצאו החודש בהוצאה. אלרם מתנשקת איתו ושואלת בצחוק אם כבר הכין את המזוודה לנסיעה המשותפת שלהם בשבוע הבא ללונדון, העיר האהובה בה בילתה שש שנים בלימודים ועבודה.

18:30 – נכנסת לכיתה. היום היא מעבירה שני שיעורים.  בסך הכל היא מעבירה 16 שעות הוראה בשבוע. "באופן מדהים, אחרי יום עבודה מתיש, האקדמיה, ובעיקר הסטודנטים, מפיחים בי רוח מחודשת ואני כאילו מתחילה יום חדש".

21:30 – נסיעה הביתה, מטלפנת מהרכב לבעלה, להודיע שהיא בדרך ומאזינה להודעות החדשות בנייד.

22:00 – מגיעה הביתה. מנשקת את בעלה, את הבן הקטן שבבית, ניגשת למקרר, מכינה ארוחת ערב קלה. פותחת טלוויזיה, מתפרקדת על הספה, משוחחת עם בעלה על ההיי לייטס היומיים של כל אחד מהם.

00:00 – כיבוי אורות. הגוף והנפש צריכים להכין את עצמם ליום מטורף נוסף.