כאשר הסטטיסטיקות מדברות על מספרים מזעזעים כאלה וכאשר עבירות המין הופכות ל"נורמה" חברתית איומה, קשה שלא לתהות מה עובר על אותה אישה אשר אזרה אומץ וכוח והחליטה לפנות למשטרה ולהתלונן על אשר עשו לה.

בדרך כלל כאשר אני כותבת על מצבים והליכים משפטיים אני מעדיפה לתאר אותם בגוף שלישי ולדבר על "ההיא" ועל "פלונית" - זו שפת המשפט וכך הורגלתי. אבל, מכיוון שתופעה זו נוגעת לכולנו, תרשי לי הפעם לפנות אליך בגוף ראשון.

התלונה במשטרה
התלונה במשטרה מתחילה בהחלטה שלך שאת לא יכולה יותר לשתוק ושהדרך לצעוק את הכל זה הדרך המשפטית (החלטה שמאוד קשה לקבל ואם הגעת לשלב זה את יכולה לטפוח לעצמך טוב טוב על השכם ולדעת שיש בך המון כוחות אשר מעוררים התפעלות של ממש אל מול הכאב שבפגיעה).

כשתגיעי למשטרה, ובאם לא הודעת מבעוד מועד על הגעתך, תאלצי בד"כ לחכות מספר שעות בחוץ עד ששוטר או שוטרת יתפנו כדי לשמוע את תלונתך, זמן המתנה מאוד לא פשוט נוכח הלחץ והרצון המובן להיות כבר אחרי ולסיים את השלב הראשון.
לפי החוק באם תדרשי זאת את זכאית שחוקרת תחקור אותך ולא חוקר, אך אולי זה ידרוש זמן המתנה נוסף.

לאחר המתנה מורטת עצבים תכנסי לחדר חקירות קטן ותספרי את סיפורך בקצב הכתבה לצורך תיעוד הדברים. תוך כדי תיאור הדברים הקשים תשאלי שאלות (שלפעמים יהיו קשות) ותתבקשי לתאר כל רגע וכל פרט ממה שאת כל כך רוצה לשכוח. אין ברירה. המשטרה צריכה לחקור ולהבין מה בדיוק קרה שם. לפעמים התיאורים המדויקים יראו לך מיותרים אבל צריך אותם בשביל ההגדרות המשפטיות ובשביל החקירה עצמה.

לאחר שלב מתיש של חקירה את תלכי הביתה. לרוב תחושי תחושה של הקלה מסוימת שתלווה בפחד נוראי ממה שצפוי לקרות. עכשיו זה כבר לא בידיים שלך. מהשלב הזה את לא תוכלי לחזור בך. מכאן המדינה לוקחת את המושכות ומתמודדת מול התוקף, את הופכת להיות "עדה". 

זימון לחקירה של התוקף ועימות
השלב הבא הוא זימון לחקירה של התוקף. יזמנו אותו לחקירה או שילכו אליו הביתה לעצור אותו (הכל תלוי בסוג התקיפה, בזמנה ובזהות התוקף). התוקף יישאל על היחסים ביניכם ויתבקש להתמודד עם האשמות כלפיו. הוא יישאל על כל פרט שתמסרי בחקירתך במשטרה ויצטרך לתת הסברים.

לאחר החקירה שלו תתבקשי לערוך מולו עימות. עימות מטרתו לבדוק איך כל אחד מכם מצליח להתמודד עם הדברים שאמר כאשר הצד השני נמצא בחדר.
זה שלב מפחיד שהרבה מתלוננות מתקשות לעבור. עצם המחשבה על הצורך לשבת מול התוקף ועוד לאחר שהוצאת את כל הכאב החוצה – זו מלאכה לא פשוטה.
רבות המתלוננות אשר מחליטות לוותר על שלב זה למרות שמובהר להן כי וויתור כאמור יכול לפגוע בהוכחת תלונתן. חשוב לציין שלמרות הוויתור על העימות רבים המקרים שמסתיימים בהרשעה בבית משפט גם מבלי שנערך עימות. (כמובן שהדבר תלוי בנסיבות המקרה הספציפי).

למרות הקושי העצום בעריכת עימות חשוב שתדעי שנשים רבות אשר מסכימות בסופו של דבר לעימות מתארות לאחריו תחושה של עוצמה והקלה גדולה. לרוב, זו הפעם הראשונה בה ניתן להטיח באדם שפגע בך את כל הכעסים שלך עליו. סוף סוף את יכולה להרגיש שאת בעמדה טובה כמוהו ואף יותר מכך ואת חזקה מספיק מולו. כמובן, שבמהלך העימות דואגים לביטחונך והעימות נערך בנוכחות שוטר בחדר ו/או בהשגחה של שוטרים מבחוץ.

לאחר שעברת את שלב העימות או שהחלטת לוותר עליו פונים החוקרים לחקור את כל האנשים הנוספים שאת ו/או התוקף הזכרתם בחקירותיכם. כל בן אדם שציינת ששמע/ראה/ידע/חשד/שאל וכו' ייחקר.

המשך חקירה
בין שלבי החקירה יכולים לזמן אותך ו/או את התוקף לחקירה נוספת כדי להשלים פרטים חסרים או על מנת להבהיר פרטים לא מובנים/חדשים. לרוב, יזמנו אותך לחקירה נוספת אחת לכל הפחות על מנת לשמוע מה יש לך לומר על גרסתו של התוקף. 

המעמד במשטרה הוא מעמד מלחיץ מאוד. במיוחד החקירה הראשונה. בגלל הלחץ מתלוננות רבות שוכחות פרטים מסוימים ו/או שוכחות לספר אירוע כזה או אחר. זה בסדר. את יכולה תמיד לבקש להגיע להשלמת חקירה ולהסביר כי התרגשת ושכחת לציין את הפרטים הנוספים.

כמובן שכדאי מאוד לנסות מלכתחילה להימנע ממצב כזה בו צריך להסביר ולנמק למה לא סיפרת קודם. לכן, לפני שאת פונה למשטרה בפעם הראשונה מומלץ מאוד לסדר את הדברים ולוודא שלא שכחת כלום. אם את חוששת שתשכחי דבר זה או אחר את יכולה לכתוב בנקודות את סדר הדברים שאת רוצה למסור.
אם בכל זאת שכחת, זה מובן וניתן לתיקון.

חשוב לציין כי מתלוננות רבות לא זוכרות חלקים עיקריים ממה שקרה. החסרים בזיכרון נוצרים בעקבות התגובה הפוסט-טראומטית לאירוע. חסרים אלה מובנים ומוכרים במערכת המשפטית ולכ

ן במקום בו את לא זוכרת מה קרה חשוב לציין שאת לא זוכרת ולא לנסות ולהשלים את החסר על סמך ההיגיון.

זהו. הסתיים שלב החקירה. עכשיו כאשר כל חומר החקירה נאסף מעבירים את החומר לפרקליטות. שם יושבות עורכות דין (ועורכי דין) שתפקידן לבדוק משפטית את כל החומר אשר נאסף ולהחליט אם להגיש כתב אישום נגד התוקף.

ההפרקליטות
בדרך כלל נציגות הפרקליטות יזמנו אותך לשיחה על מנת להתרשם ממך באופן ישיר ולא רק מהמסמכים. הן ישאלו אותך על נקודות לא מובנות בתיק ו/או על סתירות שעולות מהתיק על מנת לבדוק איך את מתמודדת איתם.
לאחר השיחה איתך תתקבל ההחלטה האם להגיש כתב אישום.
הן יכולות להחליט להגיש כתב אישום או לסגור את התיק ולא להגיש כתב אישום. אם הן מחליטות לא להגיש כתב אישום הן ינמקו את הסיבה, בד"כ הסיבה תהיה חוסר ראיות.
את יכולה לערר על החלטה זו ולבקש להמשיך בחקירה או לבדוק שוב את החומר מבחינה משפטית.

דיונים בבית המשפט
אם בסופו של יום יוחלט להגיש כתב אישום מתחיל השלב השלישי והוא הדיונים בבית המשפט.
בשלב זה את בוחרת מה תהיה מידת המעורבות שלך. כאן, להזכירך, את "רק" עדה ולא בעלת התיק. עכשיו זו המדינה נגדו.
במידה והתיק אכן ינוהל בבית משפט ולא ייסגר בהסדר טיעון אז את תוזמני בשלב ההוכחות למתן עדות בבית משפט. (הסדר טיעון הוא מעין עסקה בין הפרקליטות לתוקף לפיה הוא מודה בדברים או חלקם והפרקליטות מבטיחה הקלה בעונש או משנה את התיאור המשפטי).
לפני מתן העדות תזומני שוב למשרדי הפרקליטות על מנת לרענן את זיכרונך ולהסביר לך מה הולך להיות באולם בית המשפט בזמן מתן העדות.

למעט שלב מתן העדות בבית משפט, את יכולה לבחור שלא להגיע לשאר הישיבות אשר יתקיימו בבית משפט. אולם, את יכולה לבקש גם להגיע ולהיות מעורבת בכל שלב. זכותך לקבל עדכון על מצב התיק.

כנפגעת עבירה את אמנם רק עדה בשלב זה אך חשוב שתדעי שיש לך זכויות רבות – זכותך להביע דעתך בנוגע להסדר הטיעון, זכותך להיות נוכחת בדיוני בית המשפט (אשר בד"כ מתקיימים בדלתיים סגורות), זכותך למסור הצהרת נפגעת לפני מתן גזר דין, זכותך לעיין בכתב האישום ועוד.

בתום ההליך בבית משפט תתקבל ההחלטה של השופט/ת אם להרשיע ולאחר מכן מה העונש בגין המעשים. את יכולה לערער על כל אחת מהחלטות השופטים. 

ולאחר שכל ההליך הפלילי מסתיים והוא מקבל את עונשו את יכולה להמשיך בדרך המשפטית על מנת לקבל פיצוי כספי בגין הנזקים והסבל אשר נגרמו לך. נכון, שום דבר לא יפצה אותך על מה שנעשה, אף אחד גם לא מתיימר לחשוב שכן. אולם, ניתן לדאוג לכך שהפיצוי יקל עליך את ההתמודדות ואת המעמסה הכלכלית שנוצרה בעקבות הפגיעה.
את יכולה לדרוש פיצוי על ההשלכות העתידיות של הפגיעה, על השלכות העבר, על טיפולים ותרופות, על עוגמת הנפש (אם כי ידוע מראש כי שום דבר לא יצליח לפצות על כך) ועוד.

פיצוי כאמור אפשר לתבוע גם במקביל להליך הפלילי ו/או במקומו.

לכל אחד מהשלבים שתיארתי כאן יש תקופת התיישנות אחרת ולכן חשוב מאוד להיוועץ עם עורכ/ת דין על מנת לדעת מהן זכויותיך ועד מתי ניתן לממש אותם.

חשוב לציין דבר נוסף ומהותי, במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית יש רכזת אשר אחראית על הליווי בהליך הפלילי ועל הליווי במשטרה. במרכזי הסיוע זיהו את הקושי שבהליכים אלה ולכן הקימו פרויקט ליווי בהליך בו עושים מאמצים רבים להקל ככל האפשר.

כך, למשל, הליך הליווי הפלילי של מרכזי הסיוע מקל, בין היתר, בתחומים הבאים:
- ניתן לתאם מראש מועד הגעה למשטרה כדי שלא תצטרכי להמתין בתור זמן רב.
- ניתן לדאוג שחוקרת ספציפית, אשר עברה הכשרה מיוחדת בנושאי תקיפות מיניות, היא זו אשר תחקור אותך (אם תגיעי ללא הודעה מוקדמת יכול להיות שבאותו יום ובאותה שעה לא תהיה כזו בתחנה ויתנו לחוקרת רגילה לחקור).
- אפשר לדאוג שמתנדבת ממרכזי הסיוע תלווה אותך למשטרה, לפרקליטות ולבתי משפט כשתצטרכי. היתרון העצום בליווי כזה הוא בכך שמתנדבת יכולה להיכנס איתך לחדר חקירות, לעימות, לשיחה בפרלקיטות וכו' (דבר ששום אדם אחר שילווה אותך לא יוכל לעשות).
-  הרכזות במרכזי הסיוע יכולות לעקוב עבורך בהתגלגלות התיק במשטרה ובפרקליטות.

הליווי הפלילי הוא אחד מהשירותים הניתנים במרכזי הסיוע ומושקע בו המון זמן, מחשבה וכוח אדם. מומלץ מאוד, על מנת להקל עליך בהתמודדות בהליך, להיעזר בשירות זה.

בהצלחה!
את לא לבד!  (1202 – קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית).