לאור הנאמר בטורי הקודמים העוסקים במגדר וטכנולוגיה, שבהם הצגתי את התפיסה כי
שונות (diversity) מקדמת את החברה, באופן טבעי מתעוררת השאלה כיצד ניתן ליצור תרבות המעודדת שונות. בטור הנוכחי אתייחס לדרך אפשרית אחת המתייחסת למיסוך ההשפעה המגדרית. מסתבר, שבמקרים רבים אנו לוקחים החלטות לא מודעות, המושפעות מהתרבות שבה גדלנו וחונכנו ומהמסרים שקבלנו. וכך, החלטות לא מודעות כאלה מביאות לעיתים למצבים שבהם שונות דווקא מדוכאת. למשל, אם בחברה מסוימת קיימת מוסכמה לגבי התאמתו של אחד המגדרים לתפקיד מסוים, סביר להניח שבני/בנות המגדר השני, באופן לא מודע, יופלו כאשר תישקל התאמתם לתפקיד המדובר. היות, וכאמור, שנות מטיבה עם חברות וארגונים המקדמים שונות, חשוב להעלות למודעות החלטות לא-מודעות כאלה, ומתוך הכרה ביתרונותיה של שונות יש ליצור מצבים שיסייעו בקידומה. לעיתים, מסתבר, יש למסך את ההשפעה המגדרית, כפי שאדגים להלן.
המקרה שאציג לקוח מספרו של מלקולם דלדוול
"ממבט ראשון – שבריר השנייה שבו אנו מקבלים החלטות" שפורסם ב-2005 ויצא לאור בעברית בתרגומו של יהב זוהר בהוצאת עברית ירושלים בע"מ. הספר עוסק בקבלת החלטות באופן לא מודע ובדרכים שונות שבאמצעותן ניתן להימנע מהחלטות מסוג זה, המושפעות במקרים רבים מתפיסת חברתיות מקובלות. על כריכת הספר נאמר כי: "ממבט ראשון מלמד אותנו לנצל את תחושותינו הספונטניות להתמודדות טובה יותר עם המציאות, בודק כיצד ניתן למנוע מדעות קדומות להאפיל על רשמינו הראשוניים, ודן בפער בין השיפוט המודע והלא-מודע. יותר מכל, ממבט ראשון גורם לנו לחשוב מחדש על הדרך שבה אנו חושבים ומחליטים."
כפי שניתן לראות, הספר עוסק בנושא שונה לחלוטין מזה שבו עוסק טור זה. יחד עם זאת הוא תורם לביסוסה של הטענה אותה אני מציגה, המתייחסת לחשיבותה של שונות ולתרומתה לחברה, בעיקר בתרבויות שקיימות בהן הטיות מגדריות. המקרה המוצג להלן, העוסק בעולם המוזיקה הקלאסית, מדגים כאמור את מיסוך ההשפעה המגדרית. הציטוטים לקוחים מעמודים 198- 194; ההדגשות הוספו על-ידי.
"עולם המוזיקה הקלאסית – במיוחד באירופה – היה שמור עד לא מזמן לגברים לבנים. נשים, כך חשבו שם, פשוט אינן מסוגלות לנגן כמו גברים. אין להן הכוח, האופי, או הסיבולת הדרושים לביצוע יצירות מסוימות. השפתיים שלהן שונות. הריאות שלהן פחות חזקות. הידיים שלהן קטנות יותר. זאת לא היתה דעה קדומה, או כך לפחות נדמה. זה נראה כעובדה. [...]
מבחנים לתזמורות חשובות נערכו לפעמים בחדר ההלבשה של המנצח או בחדר המלון שלו. נגנים נגנו שתי דקות או חמש דקות או עשר דקות. [...]
אבל בשנים האחרונות עבר עולם המוזיקה מהפכה. בארצות הברית החלו נגני התזמורת להתארגן. הם הקימו איגודים ונאבקו כדי לקבל חוזים הוגנים, ביטוח בריאות והגנה מפני פיטורים שרירותיים. הם נאבקו על מדיניות קבלה הוגנת. הרבה מוזיקאים חשבו שמנצחים משתמשים לרעה בכוח שלהם ומעדיפים מוזיקאים מסיבות לא מקצועיות. הם רצו שיקבע נוהל מסודר למבחני קבלה. הוקמו ועדות מבחן רשמיות במקום שכל מנצח יחליט לבדו. במקומות מסוימים נקבעו כללים שמנעו מהשופטים לדבר ביניהם בזמן המבחן, כל שדעתו של אחד לא תשפיע על אחרים.
מוזיקאים זוהו במספר ולא בשם. מסכים הוקמו בין הועדה לנבחנים, ואם הנבחנים כחכחו בגרונם או השמיעו כל צליל מזהה – אם למשל נעלו עקבים ודרכו על רצפת עץ חשופה – הם הועברו בחזרה אל מאחורי הקלעים וקיבלו מספר חדש. כשכללים אלה אומצו בתזמורת ברחבי במדינה, דבר מופלא החל לקרות: התזמורות קיבלו נשים.
בשלושים השנים האחרונות, מאז שמסכים הפכו לנפוצים במבחנים, מספר הנשים בתזמורות המובילות בארצות הברית עלה פי חמישה.
[...]
בעולם המוזיקה הבינו שמה שנחשב לרושם ראשוני טהור ועז – האזנה למוזיקה – היה למעשה מוטה באופן קיצוני.
[...] מה עשו התזמורת כשגילו את ההטיה שלהן? הן פתרו את הבעיה [...].
[...]
העובד
ה שנשים מנגנות כיום בתזמורות אינה טריוויאלית.
היא חשובה משום שהיא פתחה עולם אפשרויות חדש לקבוצה שעד אז ננעלה בחוץ. היא חשובה גם כי באמצעות מניעת הטיה של הרושם החיצוני, והשיפוט על בסיס יכולת בלבד, תזמורות שוכרות כיום מוסיקאים טובים יותר, ומוסיקאים טובים יותר מבצעים מוסיקה טובה יותר. ואיך קבלנו מוסיקה טובה יותר? לא על ידי חשיבה מחדש על שיטת המוסיקה הקלאסית כולה, בניית אולמות קונצרטים חדשים או הזרמת מיליוני דולרים נוספים, אלא ע"י תשומת לב לפרט הקטן ביותר, שתי השניות הראשונות של המבחן."
המקרה הנ"ל מדגים כיצד שונות בכלל ושונות מגדרית בפרט קדמה ושפרה את ביצועי התזמורות הקלאסיות. חשוב להדגיש ששינוי זה בשיטת הקבלה לתזמורות פתחה גם אפשרויות לגברים שלא זכו להתקבל לתזמורות במבחני הקבלה המסורתיים. בכל מקרה, ניתן לראות כי מיסוך ההשפעה (המגדרית), מתוך מודעות לקיומה של הטיה (מגדרית), הובילה לתוצאות (במקרה זה, מוזיקליות) טובות יותר.
המקרה הנ"ל הוצג על מנת להדגים שכאשר קיימת הכרה בכך שבמקרים בהם באופן לא מודע מגדר מסוים (או קבוצה מסוימת) מועדף על מגדר (או קבוצה) אחר, יש למצוא דרכים שבאמצעותן ימוסך המגדר (או השיוך הקבוצתי) עד לאחר שלב ההכרעה. כך למשל, מיסוך המגדר נמצא כמשפר גם את תהליך שיפוטן של בקשות למענקי מחקר באוניברסיטאות. מסתבר שקיים היה פער בגובה מימונן של בקשות למענקי מחקר כאשר שם מגיש/ת הבקשה הופיע על הבקשה: חוקרים גברים קבלו תקציבי מחקר גבוהים יותר מחוקרות נשים. פער זה נעלם כאשר הבקשות למענקי המחקר הוגשו ללא שם וזוהו על-פי מספר זהות בלבד. במקרה זה קל גם היה לוודא כי הייתה קיימת הטיה מגדרית: די היה במסירתה של אותה בקשת מענק לשיפוט פעמים – פעם אחת עם שם נשי ופעם עם שם גברי – ולהשוות את גובה מענק המחקר המאושר.
על-בסיס ההנחה כי אין על מגדר להשפיע על החלטות שעניין המגדר אינו רלוונטי לגביהן (ראו מקרי התזמורות ומענקי המחקר), ועל-בסיס ההכרה בנטייתנו להיות מושפעי מגדר, מיסוך המגדר עד לאחר שלב ההכרעה הוא אכן פתרון מתאים במקרים בהם הוא אפשרי. יחד עם זאת, עד שמערכת האמונות שלנו הקשורה בהטיות מגדריות תעוצב באופן שונה, חשוב לבדוק מה ניתן לעשות כאשר לא ניתן למסך את המגדר. לדעתי, הדרך העיקרית שבאמצעותה ניתן להתמודד עם השפעה מגדרית היא חינוך (הן של נשים והן של גברים) והעלאת המודעות להשפעתו של מגדר גם במקרים בהם מגדר אינו רלוונטי. בטור הבא אדון בחינוך בהקשר זה ואציע מספר דרכים שבאמצעותן ניתן הן להעלות את המודעות להשפעותיהן של תפיסות מגדריות במקרים בהם אין להן מקום והן להתגבר על השפעות כאלה.
את הטור הנוכחי אסיים בדבריהן של פרופ' חגית מסר-ירון וגב' שירלי כהנוביץ, שכתבו ב- 2003 דו"ח בנושא "נשים ומדע בישראל – תמונת מצב". גם בדו"ח זה מודגשים היתרונות שבשונות מגדרית בהקשר למדע.
"הקריאה לקידום נשים למדע עולה מתוך התביעה לצדק חברתי ומניעת אפליה בכל תחום אולם קידום נשים במדע הינו אינטרס כלכלי ומדעי, ולא רק חברתי:
- הכלכלה כיום דורשת כוח אדם מוכשר במדע וטכנולוגיה. פוטנציאל החוקרים יגדל אם יותר נשים יפנו לתחומים אלו.
- אי שילובן של נשים מוכשרות במדע וטכנולוגיה בשוק העבודה מהווה הפסד כלכלי למדינה אשר משקיעה משאבים רבים בחינוכן.
- שיקולים לא ענייניים בנושאי קידום וחלוקת משאבים מעכבת את התקדמות המדע.
- מדעניות תתרומנה להרחבת תחומי המדע – הן בתחומי מחקר חדשים והן באופן השונה שבו יערך המחקר.
- בשם הגיוון והמצוינות המדעית יש לתבוע את קידומן של נשים במדע." (עמוד 2)
ברצוני להוסיף על דבריהן של פרופ' חגית מסר-ירון וגב' שירלי כהנוביץ ולציין כי כאשר תעודד תרבות המקדמת שונות, לא רק שייצוגן של נשים במקצועות מדעיים וטכנולוגים יגדל, אלא, בנוסף, גם גברים שעד היום לא שקלו קריירה מסוג זה עשויים להשתלב בתחומים אלה. שוב, כוח האדם ימוצה בצורה טובה יותר לרווחת כלל החברה.