אני מחשיבה את עצמי כברת מזל שהגורל זימן לי מחדש את  ההיכרות עם אופניי השטח. התחלתי לרכוב בפארק הירקון על אופניים זולים שרכשתי ואותם קישטתי בסלסלה, סבל וגם רגלית ועדיין אין לי שמץ מושג בהפעלת האופניים נכון למעט הדיווש בהם.

כאוהבת טבע מהנוף בעיקר באזור מגורי. באחת הרכיבות העירוניות שלי פגשתי מכר "רוכב אופניים שרוף" הוא הציע לי לרכוב עימו לאורך הירקון ותוך כדי הרכיבה לימד אותי את רזי האופניים, כיצד ומתי להחליף הילוכים וכד' וכאן בעצם התחילה ההתמכרות היות ואני עושה ספורט הקושי הפיזי היה מועט, לעומת ההבנה הטכנית.

לאט, לאט למדתי והתברגתי בעניין. שדרגתי את אופני והתחלתי לצאת לרכיבות (קצרות) בתנאי שטח. וכך גיליתי מקומות קסומים קרוב לבית בהם שבילים נסתרים מהמורות ואבנים וכל זה במקומות שכלי רכב לא יכולים להגיע.

מכאן התחלתי לחפש קבוצת רכיבה דרך האינטרנט עד שמצאתי את אתר רוכבי האופניים הידידותי ביותר. נרשמתי כחברה  והתחלתי להירשם לטיולים המוצעים בו. וכאן החלו מסעותיי ברחבי ארצנו היפה.

קיבלתי מבני מתנה מצלמה והתחלתי לצלם את אשר רואות עיני ובמשך הזמן הכנסתי את התמונות לגלריה של האתר. דרך תגובותיהם של הרוכבים הבינותי שיש לי עין טובה, ומאז אני מצלמת כל רכיבה ונהנת משני העולמות.
היות ואני מתרגלת יו

גה מספר שנים אני מבינה את החשיבות שיש לתת לגופינו הרפיה ומתיחה. דבר שלצערי לא במודעותם של הרוכבים . אני מנסה לשמור על איזון נכון בין תרגול היוגה לבין הרכיבות הרבות בהן אני נוטלת חלק.

אני רוכבת כל ימות השנה גם בגשמים וכך כל החוויה משנה פנים. האיזור האהוב עלי במיוחד הוא המדבר, שם ההתמזגות עם הצבע, השקט והצבעים מצליחה לרגשני כל פעם מחדש.
במשך הזמן האנשים מכירים אחד את השני והכל מקבל צביון חברתי מרענן ברכיבה ובסיומה כשיושבים לאכול בצוותא.

הגיל לא מהווה מכשול להתחיל בתחביב הנפלא הזה, אחד מחברי שרוכב עימי בן 89 ורכבתי עמו ברמת הגולן כשהצעיר בין הרוכבים היה בן 28 כך שהגיל הוא רק מספר!!!
ישנן רמת קושי שונות והרבה מהן מתאימים למתחילות, לא לפחד זאת הנוסחה
חשוב לרכוב אך ורק עם קסדה גם כשרוכבים בעיר, לא לשכוח לשתות ולהשתדל לאכול נכון.

מתקיימות סדנאות רכיבה למתחילים\ת וגם המשך למתקדמים. לרכיבה יש שפה וכי לטעום אותה. ממליצה בחום אצלי החיים השתנו בגלל האפשרות להתמזג עם טבע אלוהי.