לא פרגית צעירה אני וגם לא תמימה בין תמימים, ובכל זאת עוטפת  אכזבה גדולה ומרה את ליבי המצפה.

בחודשים האחרונים נורה מטאור בשמי הארץ, מטאור עם שפם ומבטא מזרחי. דקות מאז תפס מר פרץ את המקום הראשון במפלגת העבודה הקורסת הפך המושג "חברתי" לבון טון. כולנו חברתיים! זעקו הכותרות ושום צעד פומבי לא נעשה מבלי לדבר בנושאי רווחה , צדקה ועזרה לזולת.
הידעתם כי נוחי דנקנר תרם 100 אלף דולר לקניית מזון לנזקקים לפני פסח? האם שמתם לב למבצעי בנק הפועלים הנרתם לעזרת עמותת אתגרים המסייעת לבעלי נכויות? האם הצלחתם להימנע בתקופה האחרונה מדיון במצבם הקשה של הסטודנטים, הקשישים, העובדים הזרים ושלל האוכלוסיות החלשות?

עמיר פרץ, בכריזמה מתפרצת ובצווארון כחול הביא קול רענן לפוליטיקה הישראלית. במהלך מערכת הבחירות הבילד אפ רק הלך והתעצם. אפילו אני, לגמרי לא בוחרת פוטנציאלית של מפלגת העבודה (הרבה  יותר שמאלה אם להיות מדויקים) שקלתי להעניק את קולי הקטן לכוכב החדש. איפה שהוא היה נידמה לי שפרץ מצליח לשבור את כל המעגלים: את זה העדתי, את זה הצבאי, את זה הקשור בגיל מתקדם. הכי חשוב – נידמה היה לי שפרץ באמת מצליח לשנות את סדר היום. הייתי משוכנעת, נשבעת לכן, משוכנעת, שמייד עם סיום ספירת הקולות (שיוכיחו שפרץ לא ראש ממשלה אבל ראש המפלגה השנייה והחשובה בכנסת) יזנק האיש על התפקיד החשוב והרם (לתפיסתו)  מכל: שר העבודה והרווחה.

כיוון שאין תפקידים קטנים רק שחקנים קטנים היה לי ברור שהאיש הכי חברתי על המפה יתעקש על תפקיד חברתי, ינעץ בו שיניים חזקות  ויהפוך אותו ממשרד זנוח ועלוב לאימפריה אנושית.
הדמיון שלי רץ הרבה קדימה : פרץ שר הרווחה, יולי תמיר שרת הקליטה, וחבר אחר (נגיד פינס או הרצוג) שר הפנים. כך , בבת אחת, יפלו כל התיקים החשובים באמת, אלה שמשפיעים יום יום על חיי בני אדם במדינה הזו, לידיים חברתיות.
כמה שאני טעיתי, איך, אלוהים אדירים, איך יכולתי להעלות בדעתי שפרץ  י

סתפק באמת בתפקיד העובדת הסוציאלית הלאומית ? איך יכולתי להניח האיש, כמו גבר שבגברים מהכיוון הפחות- חיובי , לא ניחן באגו מפותח ורעב גדול לכח?  איך הולכתי שולל כשהקשבתי לטקסט מבלי להבין את הסאב טקסט  - הגבר שעומד בראש מפלגת העבודה אמנם מדבר בחברתית, אבל רוצה באמת לשבת בראש הפירמידה הירקרקת, ולהזיז חיילים.

כמה מאכזב. כמה עצוב לגלות (נכון, נכון, שוב) שאין כלום, אבל כלום, בין אמירות ומעשים.
הייתה פה הזדמנות אמיתית להכות בברזל החם ולהפוך את מדינת ישראל למקום שבאמת אכפת לו מהאנשים שחיים בו. שלוקח את כל האף 16 והצוללות והטנקים (שלא נחוצים לאף אחד) והצנחנים (שבחיים לא יצנחו באמת) וישים אותם במקום הראוי להם.
צבא הגנה לישראל הוא גורם חשוב אבל כבר שנים, ויעידו הקיצוצים הנרחבים בבשר הפרה הקדושה, כבר שנים, הוא לא הדבר הכי חשוב פה.
בניגוד לשנות הקמת המדינה והמלחמות הקונבנציונליות , בשנים האחרונות חוזר צבא הגנה לישראל אט אט למימדיו ההגיוניים ולמרות זאת, למרות מעמדו המדרדר, מהווה צה"ל עדיין את חוד החנית שעושה לגברברינו צמאי הדם תחושה של נעים בגב.

לו הייתה עומדת אישה בראש מפלגת העבודה היא לא הייתה מבקשת להיות שרת הצבא, אבל גבר כי ימלוך ידרוש באופן מיידי את התפקיד הרם. ברגע שלא נתנו לחתול הרעב לשמור על הכספת דרש האיש את הביטחון כאילו מדובר בדבר הכי חברתי בעולם.
איך נפלו גיבורים במלכודת האומללה הזו. איפה הסוציאליזם? איפה הרווחה? איפה הקשישה במסדרון? כל מה שרוצה פרץ זה כח ואם הוא מלווה בכומתות האדומות של חיילי הסיירת – הכי טוב.

בימים האחרונים אני מקשיבה לחדשות ורואה איך האג'נדה הג'נדרית יותר חזקה מהכל – מההצהרות, מהאמונות, מהאינטגריטי.
גברים מבינים רק כח. הנה קיבלנו עוד הוכחה. מתי תגענה, לעזאזל, נשים לשלטון?