מהקומה השלישית במגדלי עזריאלי נשקף נוף עירוני מובהק: כבישים, כלי רכב, הולכי רגל ורוכבי אופניים - התפאורה המושלמת לתערוכה החדשה של תמר מייק לאופר. תמר בחרה להציג את תערוכתה השנייה דווקא במגדלי עזריאלי, מתחת ל"קפלה" השקופה, מאחר שמצאה חיבור מופלא בין התכנים של עבודותיה האחרונות לבין צמד הבניינים המפארים את קו הרקיע של העיר תל אביב.

תמר מייק לאופר, ילידת תל-אביב, היא ארט דירקטור במקצועה, המפתחת ומעצבת תוכנות ומשחקי מחשב ובמקביל עוסקת בתחום האמנות הדיגיטלית מזה 15 שנה.

לדברי גיא עולמי, אוצר התערוכה, בחרה הפעם תמר לעסוק בדימויים מחיי היום-יום שלה בשלוש סדרות של עבודות, כשהבולטת מביניהן היא הסדרה על האופניים, אשר שמה - "אורבניים" – מרמז על נושאה: נקודת המפגש בין החיים האורבניים לרכיבה על אופניים.
האופניים עצמם, מסתבר, מככבים בפועל בחייה של האמנית בשנה האחרונה. ואכן קשה שלא להתרשם מביטויי האהבה האמיתית שלה לכלי הדו-גלגלי. התערוכה באה לסכם תקופה של התוודעות לנופים ומראות שלא תמיד מבחינים בהם במרוץ היום יומי של שגרת החיים, אך בדיווש על אופניים הם קופצים לפתע לעין ומעניקים לעיר מימד חדש ולא מוכר. הסגנון הסוריאליסטי המובהק של תמר, שמעידה על עצמה כמי שהושפעה רבות מזרם הסוריאליזם ומאמנים כמו סלבדור דאלי, שמואל בק ואשר,  משלב כאן דרמטיות לצד הומור ושומר על קומפוזיציה  נקייה ומאורגנת מאוד. העבודות עצמן מבטאות אמירה גרפית נקייה, ובנויות באורך דומה מכמה מוטיבים שהם רפרטים לעולם החוויות של האמנית. 
בראש ובראשונה בולטות הטקסטורות, הריבועים, שהם אולי הכרזה ישירה וברורה ביותר של העבודה המודרניסטית, ושומרים על מרחק מכוון מכל אשליה של ציור או צילום. ביצירת עימות והקבלה בין חלקי הגוף המכני לחלקי הגוף האורגני, מציעה כאן היוצרת כיוון מחשבה מרענן על היחסים הסבוכים בין הגוף, הנוף והטכנולוגיה.
כמו כן, כחברה חדשה ונלהבת בקהילת רוכבי האופניים, מצאה תמר לנכון לשלב בנוסף למסר האמנותי האישי שלה, מסר בנושא חשיבותם הרבה של 'שביל ישראל', ועצומת רוכבי האופניים  "יש חיים בשוליים", על מנת לעורר את תשומת לב הציבור לנושא זה.

מסוקרנת מדברי האוצר ומהתערוכה עצמה, הגעתי לביתה של תמר כדי לדלות ממנה עוד פרטים לגבי הקשר שבין אמנות, עירוניות ואופניים.



תמר לאופר
תמר, קשה שלא להבחין שאת חובבת רכיבה על אופניים. איך הגעת לזה, ומתי את מוצאת זמן לדווש?
"לפני כשנתיים טיילתי עם בעלי וילדי בצפון איטליה ובאלפים, שם ראינו מאות רוכבי אופניים – בשבילים מיוחדים, בצידי הכבישים, בכל מקום בעצם. התלהבנו מאוד, ורכשנו לעצמנו שני זוגות אופניים, לראות איך נצליח להתמיד ברכיבה. בתחילה חשבתי ש"ייצא לנו האוויר" מהר מאוד, אבל עד מהרה פשוט התמכרנו והתאבון גדל ואנו חושבים לעבור לאופניים משוכללות יותר.
אני מדוושת בעיקר עם בעלי, בסופי שבוע. בחורף, כשהשטח בוצי,
אנחנו מסתפקים ב"סיבוב הבית" - כך אנו קוראים למסלול מרמת גן עד הים, ובחזרה. יש גם רכיבת שטח, שהיא סוג מעט שונה מרכיבה אורבנית, ומצריכה סוג אחר של התמודדות, מגינים מיוחדים וכושר גופני מתאים. אנחנו מדוושים הרבה בשבילי יער בן שמן, אזור מרהיב ביופיו גם בחודשי החורף."

מהיכן הגיע הרעיון לשילוב האופניים בעבודותיך?
"בעיקר מתוך המחשבה איך אני, כרוכבת, מסוגלת למשוך כמה שיותר תשומת לב לנושא החשוב הזה: תרבות הרכיבה, שבילי האופניים ועצומת
"יש חיים בשוליים". החלטתי להשתמש ביכולת ההבעה הויזואלית והיצירתית שלי כדי ליצו

ר סדרת עבודות אשר מתארות בדרכי את הנושא. מעבר לכך, מאחר שהאופניים הפכו לחלק כה משמעותי מעולמי, התעורר בי הצורך לשלב אותם בתערוכה".

למה כוונתך ב'תרבות רכיבה'?
"לצערי, הנושא של שבילים מיוחדים לרוכבי אופניים לא הגיע מספיק לתודעת הציבור. אין מספיק תשתית ושבילים בערים, ובמקומות שבהם כבר קיימים שבילים מיוחדים עם סימון, לרוב תמצאי עליהם הולכי רגל אשר חוסמים את השבילים עם ילדים קטנים ובעלי חיים, ומסכנים בכך הן את עצמם והן את רוכבי האופניים. באירופה המודעות לנושא מאוד גבוהה; לא תראי אנשים שצועדים על שבילי אופניים, בדיוק כפי שלא יצעדו על הכביש המיועד למכוניות. החינוך לנושא צריך להתחיל מגיל צעיר, אולי במסגרת שיעורי זהירות בדרכים בבתי הספר היסודיים.
כמו כן חשוב להעלות את מודעות הנהגים למדוושים אשר רוכבים רכיבת
כביש. התאונות שקורות הן מחרידות, גם כאשר אותם רוכבים דואגים
לרכב ליווי. אנחנו, כמדינה שכל כך רגישה לחיי אדם, צריכים לתת את המרחב הזה לאותם אנשים שבחרו לעסוק בספורט זה ומבקשים לרכוב בצידי הכביש. ושוב אני חוזרת לאותו הנושא, שהוא חינוך מגיל צעיר על מנת שהנושא יופנם על ידי הציבור, שכן הילדים של היום הם הנהגים של המחר.
אני  יודעת שאני נשמעת כמו מסיונרית, אבל אין ספק שרכיבת אופניים, מעבר לתרומתה לגוף ולנפש, מסייעת רבות גם לנושא הורדת זיהום האוויר. מסיבות אלה בחרתי, בנוסף להצגת העבודות עצמן, לחבור לאיגוד האופניים ולתת במה נוספת לנושא חשוב זה".

כמה זמן עבדת על הכנת התערוכה?
"מזה כשנה שאני אוספת חומרים, מקטעים של עבודות, מחשבות, סקיצות. בנוסף לסדרה על האופניים בתערוכה, ישנן עוד שתי סדרות: האחת עוסקת בחיבור בין נשים לטכנולוגיה ומחשבים, נושא שמעסיק אותי ביותר, וסדרה נוספת עוסקת במכונית הקטנה והמעוצבת להפליא - הסמארט. מכונית זו היא פרי שיתוף פעולה בין חברת מרצדס לחברת סוואטש, שתכננה את העיצוב שלה. יש לי חולשה למכונית הזו, שהיא ספק אמיתית ספק צעצוע, למרות שזהו רכב לכל דבר ואף הזדמן לי לנסוע בה פה בארץ".

(הערה: אני יכולה להעיד שעל מדפי הסטודיו של תמר חונים לא מעט דגמי צעצוע צבעוניים של הסמארט. אין מה לומר, האישה מאוהבת....).

נשים וטכנולוגיה
מתוקף תחום עיסוקיה של תמר, ולפי הודאתה שהיא "פריקית מחשבים", גם נושא הנשים והטכנולוגיה מאוד קרוב לליבה.
"המצב לצערי הוא עדיין כזה", אומרת תמר, "שנשים לא נמצאות מספיק בתחום המחשבים, לא כמפעילות ובטח לא כמפתחות. מספיק לראות את אחוזי הבנות בתיכון 'בליך' בו מסיים בני השנה את לימודיו, במגמות מדעי המחשב וטח"ם, כדי להבין שגם היום, הפערים בין המינים עמוקים ביותר.
האם זה גורל דור העתיד? כיצד אפשר לקרב נשים למדע וטכנולוגיה? מדוע גם בשנת 2006 אנחנו רחוקות מרחק כה רב ממיצוב הנשים במקצועות הללו, המבטיחים הכנסה נאה ודרך נוספת לפריצת מעגל חברתי-כלכלי?"

אין ספק שתמר בחרה הפעם לגעת בתערוכתה החדשה בנושאים הקרובים ללבה, ושחשוב לה להעלות את המודעות אליהם בקרב כלל הציבור ובקרב נשים בפרט.
מועד פתיחת התערוכה משיק במקריות מופלאה ליום האישה הבינלאומי, נקודת ציון נוספת בנושא קידום מעמד הנשים, המתקיים אף הוא בחודש מרץ.
התערוכה תתקיים לאורך כל חודש מרץ בגלריית החלונות, הממוקמת בקומה השלישית במגדלי עזריאלי (יש חניה לאופניים).

ניתן לצפות בעבודות של תמר מתערוכתה הקודמת באתר שלה, בכתובת http://hello.to/tamar.