היי,
אני דנה. אני בת 33, יש לי בעל, יש לי ילד ועכשיו מסתבר שיש לי גם טור אישי ב"אסימון". אני לא יודעת איך זה קרה, רגע אחד הודיעו לי שהאתר הקודם שכתבתי בו נסגר, ורגע שני דניאלה, עורכת האתר, הזמינה אותי להצטרף לשורותיה. עכשיו, מכיוון שאני אישה, אם ורעיה, אני מוצאת הרבה נושאים משותפים עם הכותבות והקוראות של –אסימון-. ומכיוון שאני ישראלית, אז כשנותנים לי משהו, אני לא שואלת יותר מדי שאלות, אומרת תודה ולוקחת.
נורא מוזר, אני לא רגילה שהדברים זורמים אלי בכזאת טבעיות, בד"כ יוצאת לי הנשמה עד שאני מקבלת את מה שאני רוצה.

ובכן, כדי שבכל זאת יהיה לכם רעיון כללי על מי אני ומה אני עושה פה בכלל, אתן לכם קצת רקע, ואתם תחליטו אם לקרוא אותי, או לקרוא לצוות של אברבנל, שיבואו לקחת אותי. 
הסיפור הוא כזה: אחרי שאת רוב שנות העשרים שלי העברתי בלחפש את עצמי בדירות שכורות ומעופשות בתל אביב, בקורסים פילוסופיים ומיותרים באוניברסיטה ובחברתם של בחורים מתוסבכים ותפרנים באשר הם, תפסתי אומץ והחלטתי להגשים חלום ילדות ולנסוע ללמוד משחק בניו יורק. שכרתי דירת סטודיו במנהטן, שהיתה מרווחת בערך כמו קופסת גפרורים ועלתה כמו וילה בקיסריה, בבניין שבו כל הדיירים דיברו רק ספרדית, וחוץ מאשר המקקים, אף אחד לא בא לבקר אותי. אבל כל בוקר התעוררתי "עם שיר חדש בלב", והרגשתי שהחיים נפלאים ומלאי הרפתקאות,  ומי צריך אוכל במקרר כשאתה ניזון מאדרנלין.

ובאמת החיים בניו יורק היו רצופי הפתעות וריגושים, אבל הדבר הכי מפתיע והכי מרגש שקרה לי שם, קרה דווקא עם איזה עלם חמודות מישראל, הידוע בכינויו ט'. אז כמו שאמרתי, הייתי שחקנית פרועה ומרדנית שחיה בניו יורק והוא איש הייטק שקט וביישן.
הוא הגיע לעיר מטעמי עבודה ואיך שהוא, מצא את עצמו במסיבה של מישהו שמכיר מישהו, שמכיר את החבר שלו. ונחשו מי עוד היתה שם ופיזזה לה על רחבת הריקודים עם וודקה טוניק ביד?
בילינו חמישה ימים מדהימים ביחד ואז הוא נאלץ לחזור ארצה. החלטנו להיות בוגרים ולא לעשות מזה עניין. היה כיף, היה אחלה, אבל זה לא ילך. המיקוד שלנו שונה, השאיפות שלנו שונות וכולם יודעים שמערכות יחסים טראנס אטלנטיות נגמרות בבכי.
אז נפרדנו וחזרנו איש, איש לביתו. אני בסאבווי והוא בבואינג 747. 
אבל אתם יודעים איך זה כשהלב מתעורר לחיים, הוא לא תמיד מקשיב למה שהראש אומר לו. אז הוא התקשר אלי מהשדה, רק כדי לוודא שהגעתי הביתה בשלום. 14 שעות אח"כ אני התקשרתי אליו רק כדי לוודא שהוא הגיע הביתה בשלום, וככה בלי לשים לב הפכנו את בזק בינלאומי לאימפריה. כשהגיע חופשת הקריסטמס, חשבתי לעצמי, מה כבר יש בג'מייקה שאין ברמת גן ובאתי לביקור. בפסח פתאום היתה לי כמיהה עזה לחרוסת של דודה שלי, וכך חיינו מביקור לביקור, מטלפון לטלפון ושום דבר אחר לא עניין אותנו.
ואז התקרב יום ההולדת ה-30 שלי. סיפרתי לו שאני עורכת מסיבה וכמה חבל שהוא לא יהיה. הוא סיפר לי שיש לו מילואים, כך שבזמן שאני אחגוג באיזה הוט ספוט בניו יורק, הוא ירוץ בג'בלאות בצפון הארץ.

כשהוא ביקש שאזכיר לו את הכתובת המדויקת שלי, כי הוא רוצה לשלוח לי פרחים, חשבתי שהוא נורא חמוד, אבל כשצלצלו לי באינטרקום בשעה 6:00 בבוקר, זה נראה לי קצת משונה. עם קוקו ופיג'מה (מאוד לא סקסית, אגב) פתחתי את הדלת ונחשו מי זה היה? עם מזוודה ביד אחת וזר פרחים ביד שניה, עמד לו ט' על מפתן דלתי שבאפר איסט סייד, נבוך ונרגש ואמר לי: "לא מצאתי אף חנות פרחים שעושה משלוחים לניו יורק אז החלטתי להביא אותם בעצמי".
את הסוף אתם כבר יכולים לנחש, הזמנות, די ג'יי, רבע עוף. במקום ללבוש שמלה של פרדה ולהודות לאקדמיה, לבשתי שמלה לבנה והודיתי לאורחים שבאו לחגוג עמנו.
כך התחיל הסיפור בינינו. מה קרה מאז? את זה נדסקס בשבוע הבא.