זוגיות הולכת ונעלמת
הזוגיות המודרנית, על נפתוליה וטלטלותיה, מהווה נושא מרכזי מאוד בטרדות של הדור. אין כמעט דיון בנושא שלא ילווה בגלגול עניים (צדקני או סתם מודאג ) ובצקצוקי לשון נבוכים: על אלה ש"בפנים" מאיימת סטטיסטיקת הגירושין, ועל אלה ש"בחוץ" חלים חוקים של חברת שוק קשוחה המחייבת את מחפש/ת האהבה להתייחס אל עצמו/ה כאל מוצר לשיווק.
בעשור האחרון צצו במקומותינו מקצועות (מיובאים, כמובן) שמרמזים על המשבר שפוקד את הזוגיות המודרנית, זו ששואבת את סגנון חייה מהמערב: בעוד ש"טיפול זוגי" הפך לאופציה כמעט קבועה בסאגת המשברים מהם מורכבים חיי נישואין עכשוויים, הרי שמנגד, גם צצו לנו מאמניי/ות דייטים כמו לומר שלא רק הנישואין נכנסו למשבר, אלא גם החיפוש עצמו הוא כבר נושא לבעיה עמומה ומורכבת שדורשת בהירות והתמקצעות: זה כבר לא מספיק להיות מי שאת/ה: עליך לארוז, לשווק ולפרסם את המוצר שלך.
במילים אחרות: אנחנו לא ממש יודעים כבר מה לעשות עם חיי הרגש שלנו: מה שפעם היה נדמה כהמתנה להתרחשות ספונטאנית ומרגשת הופך בהדרגה לעוד נושא שמחייב מיומנות, הקצאת אנרגיות, חשיבה רציונאלית וויתור מכאיב על קסם ומסתורין.
מי שמתבונן במסמני התרבות: מגזינים, סיטקומים, ירחוניי נשים, ספרות וקולנוע יכול לראות שהזוגיות המונוגמית הקלאסית הולכת ונעלמת מקשת הנושאים שכדאי לספר עליהם סיפור: ברוב הנושאים שמגיעים היום מהמערב – ובמובן זה הסיטקומים מובילים את המגמה - התמה המרכזי יהיה בדרך כלל חבורת רווקים מתלבטת, עסוקה באובססיביות בעצמה ומרכזת אנרגיות עתק בהתקדמות אישית מקצועית . הזוגיות היא שלב זמני בחייה ולאורך כל חייו של הסיטקום על פרקיו ועונותיו מתפרשת תמונה לפיה הזוגיות של הסיטקומים היא מטבעה מחזור של שותפים מתחלפים – וזאת למרות המגמה המוצהרת למצוא את "האחד" או ה"אחת" ולהישאר עמם עד קץ הימים ("וויל וגרייס", "חברים", "סקס והעיר הגדולה", "פרייזר" והבולט מכולם "סיינפלד")
החיים מנוגדים להצהרה הזאת, כפי שמשתקף בסדרות הללו, כיוון ש
בחיים הזוגיות קיבלה רדוקציה ל"דייט".
בהנחה שהרייטינג העצום של הסדרות הללו נובע מהעובדה שהם גם נוגעים במשהו עמוק שמעסיק את הציבור, הרי שמשתקפת כאן תמונה מרתקת: מצד אחד הכמיהות והשאיפות מרוכזות באידיאל הזוג המונוגאמי המאושר ממנו ניתן יהיה לבנות את המשפחה המאושרת.
מצד שני, החיים האמיתיים הם התרחקות מתמשכת מהאידיאל הזה שהולך והופך לפנטזיה חברתית ולא לצורת החיים השכיחה
(והיחידה שראויה ) שהיתה רק עד לפני דור.
הפער הזה מזמן תחושת משבר, כיוון שמשהו בדימוי הזוגיות לא בדיוק הולם את החיים עליהם היא אמורה להיבנות.
מה בדיוק נעלם?
בשיעורי ההיסטוריה (אם עדין יש דבר כזה) מלמדים שהמהפכה התעשייתית פירקה את המשפחה המורחבת למשפחה הגרעינית: כלומר משבט לזוג.
מה אם כן מתמיה בכך שחברה המצויה בתהליך מתמיד של פירוק הקשרים האנושיים המסורתיים - רק תמשיך את המגמה הזאת עד לבידודו של היחיד?
מה גם, שהתהליך הזה מקבל העצמה אידאולוגית בלתי פוסקת בדמות אידיאל הייחודיות, האינדיבידואליזם, חירות הפרט וכל הערכים שלכאורה למענם המערב הפך למה שהוא?
למעשה, מנקודת המבט הזאת, מה שהולך ונעלם זו צורת חיים מסויימת שנקראת הזוגיות הבורגנית המונוגמית. סוציולוגים מדברים על "מונוגמיה סדרתית" כתחליף האופנתי למשפחה הקלאסית וחלוצי -תרבות מבינים שעליהם ליצור תחליפי משפחה אלטרנטיביים. כל זה כדי לומר, שהזוג שנישא בין גיל 20-30 והביא צאצאים לעולם, יתפרק מתישהו לאורך הדרך לפרודותיו האנושיות. השאלה שמוצבת היום ביחס למציאות הזאת היא איך חיים כשזוגיות היא רק שלב בחיים- ולא בהכרח הארוך שבהם? על מה מתקינים תחושות של בטחון רגשי, דימוי עצמי, סיפוק מהחיים?
כל אלו הם אתגרים פסיכולוגיים מעניינים של תרבות הנתונה בתוך תמורה עמוקה ויסודית של מבנה היסוד הבסיסי ביותר שלה שנדמה שימיו כימי האנושות: הזוגיות.