הספר, "תֵּבת הזִמרה חוזרת", על שירי הילדים של נתן אלתרמן, הגיע למערכת "אסימון" לפני כחודש, והתלבטנו מי מהצוות יקרא אותו על מנת להחליט באם ניתן להמליץ עליו.
אני כל כך שמחה שהייתי אני, עם הפחות עומס עבודה, שקיבלה על עצמה לקרוא את הספר. כבר בנסיעה הביתה קראתי, קראתי, קראתי, ולא התאפקתי ודילגתי מיד לשירי הילדים המופיעים בספר. פתאום שירי הילדים התמימים הללו קיבלו משמעות אחרת לגמרי לאחר שקראתי את הסברה של פרופ' זיוה שמיר. הפעולה הבאה שלי הייתה לחפש את ספרי הילדים של כל מי שמוזכר אצלה בספר.
אישית, יש לי חולשה לספרות ושירי ילדים, שתמיד ראיתי בהם את התום, הפשטות, ואפילו הרוע לב משתנה בסוף, ואם לא, סופו לגווע.
כל פעם כשאני מתייסרת בייסורי מצפון על העברית הקלוקלת שלי מייד אני מתחברת עם ספר או שיר ילדים. השפה עשירה, מנוקדת, מדוקדקת, מוקפדת ויחד עם זאת עם מעוף שגם מבוגרים יכולים להתחבר אליו ולאמץ אותו.
קריאת הספר תשכנע אתכם לקרוא שוב ספרות ילדים, עם או בלי הילדים, אולם מנקודה שלא חשבתם עליה קודם, זוהי הנקודה שפרופ' זיוה שמיר מביאה בספרה.
על מנת שלא לחטוא לספר, אני מעתיקה, כמעט, מילה במילה מתקציר הספר:
עם שובו מלימודיו פנה נתן אלתרמן לחיבור שירי ילדים ולתרגום ספרי מופת לילדים ולנוער מספרות העולם. משיכתו לתחום זה מקורהּ בבית אבא: יצחק אלתרמן, אבי המשורר, היה מחלוצי גן הילדים העברי. דודו ערך ספרי אגדות ומקראות. בהשראתם עשה המשורר הצעיר את צעדיו הראשונים בעולם הילד. לימים, בשנת העשור למדינה, בעוד יריביו הצעירים פונים אל האקזיסטנציאליזם, המתרחק מן הלאומיוּת כמפני האש, פרסם אלתרמן את קובץ שיריו ספר התֵּבה המזמרת (1958), המשתמש בעולם הסמלים הצבעוני וה"פריזאי" של כוכבים בחוץ (1938), אך חדור ברעיונות הלאומיים של עיר היונה (1957).
&nbs
p;
הספר מתחקה אחר המעשיות המחורזות של אלתרמן, למן יצירתו הגדולה הראשונה לילדים – "זה היה בחנוכה" (1932) – ועד למחזורי השירים הגדולים של ספר התֵּבה המזמרת ("מעשה בפ"א סופית", "מעשה בחיריק קטן", "הקרב על גרנדה" ועוד). אלה הם שירים עשירים ורבי השראה, פשוטים לכאורה ומורכבים למעשה – אוצר בלום של הברקות מחוכמות ושל משחקי מחבואים בין ניגודים ובין אוהבים ויריבים. יש בהם רמזים לענייני פואטיקה ופוליטיקה, שילד לא יבינם, אך יש בהם גם עלילה והומור, שכל ילד ייהנה מהם, ולכשיגדל – יבין בכל קריאה יותר ויותר.
במחזור "צרור נפלאות הקרקס" מתוארים שני פקידים קשישים, שנגררו לקרקס בעקבות ילדיהם "הפרחחים". אין זאת כי אלתרמן ראה בעיני רוחו כיצד קוראו הצעיר גורר אף הוא את אביו אל אוהל "הקרקס" שהקים לכבודו בין דפי הספר; כיצד האב משיל אט אט את חומות ההתנגדות, ומבין שגם "שירי ילדים" יכולים להרחיב את אופקיו ולהסב לו קורת רוח. אכן, יצירות ילדים אלה, הגדושות בחכמה וברגש, בידע ובהומור, נועדו לא רק לדקלום ולהמחזה בבית הספר, אלא גם לקריאה משותפת– מהנה, משעשעת ומרחיבת דעת– של הורים וילדיהם, שממנה יפיקו "התיישים" לא פחות מה"הגדיים".
על המחברת: זיוה שמיר היא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. היא עמדה במרוצת השנים בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית, בראש בית הספר למדעי היהדות ובראש ועדת מקצוע הספרות במשרד החינוך. היא חיברה שבעה ספרי מחקר על יצירת ביאליק, בהם ספר על שירי הילדים שלו, ספר על שירתו "הכנענית" של רטוש ושני ספרים על יצירת אלתרמן: עוד חוזר הניגון (תשמ"ט) ועל עת ועל אתר (תשנ"ט).
הספר הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 2005, 272 עמ'.