הגברים מדברים חופשי על חרמנות. ומה לגבנו הנשים? האם אנחנו לא חרמניות? אנחנו בהחלט חרמניות, אבל אנחנו מדברות על זה פחות, וחבל. ולמה זה? כי לימדו אותנו שנשים לא מדברות על דברים כאלה בקול רם.
ובכן במסגרת קבוצת החרמניות האנונימיות אני קמה בפניכם ומתוודה, קוראים לי רינה ואני חרמנית.
כבר כמה שבועות אני ממש, אבל ממש חרמנית. אני מסתובבת עם התחושה הבלתי נשלטת הזאת שאני רוצה אבל ממש רוצה. כששמתי לב לכך שאני בוחנת כל גברבר ברחוב, הבנתי שאני במצב ממש נואש.
אגב, כאן המקום לציין שאני לא איזו נערה צעירה מלאת הורמונים, אלא אישה בשלה בסוף שנות השלושים שלה נושקת את הארבעים.
אז איך אני מודדת גברים?
דבר ראשון שאני בוחנת אצל גבר הן הנעלים. הסתבר לי שנעלים אומרות המון על הבן אדם. אני אוהבת נעלים שמשדרות עמידה על הקרקע. לאחר שהגבר עבר את מבחן הנעלים, אני עוברת לידיים. ידיד מימים עברו לימד אותי שיש התאמה בין גודל כף היד לגודל האיבר.
ובכן חברות יקרות, כאן המקום לאתנחתא קלה. אני לא מסכימה לאמרה הפופולרית ומן הסתם הגברית, שהגודל לא קובע. הגודל כן קובע ועוד איך קובע. תשאלו כל אחת מה הייתה מעדיפה גדול או קטן ואני אומרת לכן היא הייתה מעדיפה גדול! אגב יש לי ויכוח עתיק יומין עם החברה שלי ש
עומדת על דעתה שהעובי ולא הגודל הוא הקובע. לשיקולכן.
ונחזור לגברים, למבחן הידיים ונמשיך עם הזרועות. ובכן אני אוהבת גברים עם זרועות מוצקות , אך, לא שריריות מידי. שווארצנגר של פעם, או כל מר עולם אחר ממש לא.!
לאחר מבחן הנעלים והידיים אני עוברת ללוק הכללי, גיל, רצוי גבר בשל 35 ומעלה ולא ילדון ציפלון.
החל מגיל 40 צריך לבחון באופן פרטני, כל מקרה לגופו. האם האדון מתעמל, האם הוא שמור טוב וכו'. קל מאוד להבחין בין המבקרים בחדר הכושר לאלו שלא.
אני בוחנת את התנועתיות של הגבר, איך הוא מתנועע, האם הוא משדר חיוניות או עייפות כללית, מה שיפסול אותו על הסף.
אם הגבר עבר את מבחן הבסיסי שלי, אני עוברת לבחון את הפנים שלו. אין ספק חברות שחיוך יכול לכבוש במקום. העיניים אומרות המון על הבן אדם, הן במיוחד ממקמות אותו בסקלה שבין אדם חם למאופק.
אם הגבר עבר את סדרת המבחנים הראשונית, הוא עובר לשלב המתקדם של מבחן העירום! מבט חודר מבעד לבגדים מותיר אותו חשוף לגמרי. במצב של חרמנות מסתובבים סביבי יותר ויותר גברים עירומים.
לאחר מבחן העירום, נשאר רק לבחור את הקנדידט ולהתחיל לפנטז....