כשחזרה מתערוכת היחיד הראשונה שלה בניו-יורק באוקטובר 2011, הצלמת הישראלית מלכה ענבל הרגישה ממש "בעננים". למחרת החלה להתקשר לדודות שלה, כדי לאחל "שנה טובה" ושמעה מהן שזו חולה.. והשנייה חולה מאוד. באותה תקופה בת-דודתה האהובה הגיעה לבקר מרומניה למשך שלושה חודשים ושתפה את ענבל בטיפולים שלה באמה בת התשעים. וענבל, שהוריה נפטרו כשהיתה בשנות השלושים לחייה, התחילה להרגיש לראשונה בחייה למעשה, את הדרך החד כיוונית אליה זורמים החיים. באותה שנה נפטרו אחד אחרי השני שלושת הדודים והדודות. "זו לא היתה תחושת אבל, כמו על מות הוריי, אך המוות הזה נגע בי במקום אחר, במקום של הפחד מפני העתיד, מפני הידרדרות הגוף, מפני הזקנה", היא מספרת.
כרגיל בחייה, ענבל מתמירה את עולמה הרגשי בעבודה האמנותית והיא ידעה שהיא רוצה לעסוק בפחד הזה.
באחד הימים, כשנסעה ברכבת עם עמית לעבודתה בחברת החשמל, היא הבינה שהחומר איתו היא רוצה לעבוד הוא חלודה. בחיפוש בחנויות לחומרי בניין נתגלו כמה פחים מעידן הטרום גילוון (כיסוי נגד חלודה) והם שימשו אותה בעבודה.
ענבל, בוגרת קמרה אובסקורה, המוכרת כמפתחת טכניקת צילום ייחודית המשתמשת בנייר כסף שקוף ומשתקף, יצרה בסדרה זו צלליות מתגזירי עיתון המוקרנים על החלודה. למרות שהצילום נעשה בצורה ריאליסטית ובעזרת משחקי תאורה בלבד, היצירות מופשטות, בדומה לקו המאפיין את עבודתה.
מלכה ענבל
מלכה ענבל (57), ילידת בוקרשט, עלתה לישראל בגיל 6, לעיירה- אז מעברה- שדרות. שני הוריה גילו עד מהרה יוזמה והצליחו לעבור למרכז ולבנות את עצמם כעצמאים בתחום טכנאות השיניים. ענבל, בת יחידה להורים מבוגרים יחסית לתקופה, היתה ילדה מופנמת וחולמנית ולא התחברה לבני גילה. כשהיתה בת 16 הצטרפה להוריה לטיול לחרמון עם חבריהם יוצאי רומני ושם פגשה את מיקי (מיכאל). הם גילו ששניהם הלכו לאותו גן ילדים ברומניה – בהפרש של כמה שנים זה מזו.
שתי הנשמות נקשרו מאז ובנו משפחה, הורים לבן ובת.
ענבל מציינת כי לא יכלה למצוא לעצמה בן-זוג מפרגן יותר, והתמיכה הזו היא שאפשרה לה להתפתח כאמנית, בצד קריירה מקצועית בחברת החשמל וגידול מסור של שני ילדיהם.
השירות הצבאי של ענבל נפל בתקופת מלחמת יום הכיפורים הטראומטית, ובצד תורנויות השמירה נאלצה להשתתף בתורנויות של הנחת זרים בהלוויות הנופלים.
ענבל צילמה מילדות, אך רק אחרי שהיתה לה משרה קבועה בחברת החשמל וילדה קטנה, התפנתה ללימודי צילום ב"קמרה אובסקורה". "מיקי התחיל לגלוש בים, וגם אני רציתי משהו בשביל עצמי. כשלמדתי צילום, הייתי בטוחה שזה יהיה תחביב בלבד, אבל הצילום תפש אותי חזק."
בין המורים שהשפיעו עליה היו חיים לוסקי (דעואל) וברי פרידלנדר, שהביא אותה להכרה שכדי לבלוט עליה לפתח סגנון ייחודי מזוהה.
היא פיתחה שפת צילום משולבת בטכניקה אישית, עם מסך נייר כסף, תאורה קפדנית ועבודת פוקוס מורכבת, שיוצרת את הקומבינציה הייחודית לכל תמונה. אלא שבעיניה טכניקה שאין איתה אמירה או הבעת רעיון היא חסרת חשיבות. וכך מטכניקה זו יצאה לסדרות רבות, כשהיא משתמשת במודלים אנושיים, מודלים דוממים או תגזירי עיתון. הנושאים המעסיקים אותה הם אישיים וחברתיים- ובעיקר נושא הנשיות והאינטימיות.
שתי סדרות שונות של ענבל מתייחסות לעירום נשי- את הראשונה יצרה בגיל 40, כשהרגישה את בגידת הגיל. ואילו השנייה – הרכה יותר נוצרה אחרי גיל 50 ממקום טוב ומפויס יותר – ולכן זו סדרה לבנה-אפורה, ולא שחורה.
_______________________________
פתולוגיה של חלודה
28 במאי עד ה 22 ביוני
פתיחה: יום ה' 30.5 בין 18:00-20:00
הגלריה שברחוב 25, מערב 530 פתוחה בימים שלישי-שבת בין השעות 11:00-18:00