צילום: רדי רובינשטיין

השנה היא 1880, התקופה הוויקטוריאנית, שחר העידן החשמלי. הנורות הראשונות רק החלו להאיר את בתי העיר ניו יורק, וד"ר גיבינגס מוקסם מההמצאה החדשה – ויברטור חשמלי לטיפול בנשים הסובלות מהיסטריה. איך זה עובד גם הוא לא בדיוק יודע. אבל המטופלות שלו חוזרות אליו פעם אחר פעם. וגם גבר אחד. קתרין, אשתו, עומדת ומקשיבה לנעשה בחדר הסמוך. מה קורה שם? מהם הקולות והרעשים הבוקעים משם? ולמה כולן זורחות אחרי הטיפול? קתרין נחושה בדעתה לגלות מה בדיוק קורה שם בחדר הסמוך.



מצחיק ככל שיהיה, המחזה המצליח שכתבה שרה רוהל האמריקאית (ומבוים כאן ע"י ניר ארז) מבוסס על אמת היסטורית – הויברטורים הראשונים נועדו לטפל בנשים, אשר סבלו ממה שתואר, לרוב ע"י הרפואה, כ"היסטריה". המחזה מבטא את ביקורתה של המחזאית, על הפחד המתמשך של גברים לאורך ההיסטוריה ממיניות האישה ועל חוסר היכולת של שני המינים לתקשר ביניהם.